יומן מסע - פרק ג'
הגיעה המזוודה, כולנו רגועים ועייפים, מקלחת סיור בבית, הבהרת כללי-חוקי הבית, היכן הקפה, איך ממיינים את הזבל וארוחת ערב. אני בארית כוחותיי. המזון הכבד צונח הישר לבטני, אני לוקח את התרופה של הלילה [צרבת, צרבת...] ונופל שדוד. כשאני מתעורר לבוקרו של יום מלא שמש [שבת] אני מגלה מחשב, מוצא את המקלדת הוירטואלית וקורא אימיילים, אפילו אחד מתלמיד המאיץ בי לבדוק את העבודה ששלח אליי, לא פחות.
תבורך המרשתת שמאפשרת קשר כזה, כמובן התאמצתי בשתי אצבעותיי לכתוב לו תשובה חביבה, רק חביבה. היום והשמש נוצלו להתמרחות, לישיבה עם המשפחה של גיסי, להנות מלהיות יחד. [בטח המקבילה של פליית כינים אצל אחינו השימפנזים]. הבנתי שהם יצאו לפאב בעיר המחוז [סטוונגר] ורמת האלימות בעיר עוררה בהם גועל. כמות השיכורים באוטובוס וברחוב עוררה אפילו סוג של חרדה. אחיינית זוגתי בתנועת נוער דתית [אשת גיסי לא יהודייה] שם היא שרה [היא התחילה ללמוד לשיר מגיל 3, יש לה קול אדיר] והוריה מברכים על כך [זו לא תנועה דתית בסגנון בני עקיבא או תנועות דתיות יותר]. לא היא לא שרה לנו. אח"כ יצאנו לסיבוב באיזור, נכנסנו לאיזה קַניון [אפשר אחרת?] וזוגתי מייד מצאה מציאה: שני זוגות נעליים בשלושים שקל. אני מצאתי סיכה הצאצאית שותפה בנעליים הצאצא מצא איזו חוברת שהוא רצה.. מה צריך יותר? בקיצור נמרץ: יום שבת יום של מנוחה ומשפחה, קניה מוצלחת ב"מול" והנה אתה מאושר.
הגיעה המזוודה, כולנו רגועים ועייפים, מקלחת סיור בבית, הבהרת כללי-חוקי הבית, היכן הקפה, איך ממיינים את הזבל וארוחת ערב. אני בארית כוחותיי. המזון הכבד צונח הישר לבטני, אני לוקח את התרופה של הלילה [צרבת, צרבת...] ונופל שדוד. כשאני מתעורר לבוקרו של יום מלא שמש [שבת] אני מגלה מחשב, מוצא את המקלדת הוירטואלית וקורא אימיילים, אפילו אחד מתלמיד המאיץ בי לבדוק את העבודה ששלח אליי, לא פחות.
