אש שלהבתיה
New member
יומן מסע-אומן.....
שערי ציון חצות לילה. הקור בחוץ די מעסיק את הגוף האנושי, עוטף אותו, חודר ללשד העצמות ואינו נותן מנוחה. אבל בית המדרש החמים שעל הציון מלא וגדוש. הקלה היא בעיניכם? חצות לילה! עת השכינה מבכה את גלותה, עת חסידי ברסלב בכל הדורות קוננו על כי הם, במעשיהם, גורמים לגלות השכינה או למצער מעכבים את גאולתה – גאולתינו. מפה או משם נשמע קול בכי חרישי, "קול דודי דופק פתחי לי אחותי", אתה שומע, ולא את הקול עצמו, אלא גם את מה שלא נשמע, את בקשתו של החסיד מבוראו, את כיסופיו, את רצונו להתקרב לבורא. והקולות ממלאים את הציון ועד למרחק רב הם נשמעים. ואם היית בדירה בה אתה מתאכסן והיצר ניסה לשכנע אותך שקשה לצאת החוצה, וקר, ובכלל "עזוב, אתה עייף", אתה שומע את הקולות מרחוק, הקולות שכמו מכריחים אותך להכניע את היצר ולהצטרף לאלו שכבר הכניעוהו. ואחרי תיקון חצות לא מתרוקן הציון. "הלומד גמרה בלילה, חוט של חסד משוך עליו ביום" אמרו, ואנ"ש יושבים ולומדים. שוחים ביד התורה כבקיאים ורגילים, ובצד זה או אחר יושב מישהו שאומר תהלים או ליקוטי תפילות. בצד אתה רואה מישהו שכיסה ראשו במגבת, או בטלית ואתה מבין שהוא מתבודד כעת עם קונו, שופך שיחתו לפני הבורא יתברך "כמו שמשיחין עם חבר". מאוחר בלילה, מאוחר מאד בלילה ואחר כך מוקדם מאד בבוקר. ואנ"ש יוצאים למקוה, לטבילה שלפני תפילת שחרית כוותיקין. והתפילה, הלא היא תפילה. שלאחריה יבא ה'ריקוד-של-אחרי-התפילה' המסורתי, שאחריו ילכו אנ"ש לסעוד את ליבם בפת שחרית. אומן אומן ראש השנה!
שערי ציון חצות לילה. הקור בחוץ די מעסיק את הגוף האנושי, עוטף אותו, חודר ללשד העצמות ואינו נותן מנוחה. אבל בית המדרש החמים שעל הציון מלא וגדוש. הקלה היא בעיניכם? חצות לילה! עת השכינה מבכה את גלותה, עת חסידי ברסלב בכל הדורות קוננו על כי הם, במעשיהם, גורמים לגלות השכינה או למצער מעכבים את גאולתה – גאולתינו. מפה או משם נשמע קול בכי חרישי, "קול דודי דופק פתחי לי אחותי", אתה שומע, ולא את הקול עצמו, אלא גם את מה שלא נשמע, את בקשתו של החסיד מבוראו, את כיסופיו, את רצונו להתקרב לבורא. והקולות ממלאים את הציון ועד למרחק רב הם נשמעים. ואם היית בדירה בה אתה מתאכסן והיצר ניסה לשכנע אותך שקשה לצאת החוצה, וקר, ובכלל "עזוב, אתה עייף", אתה שומע את הקולות מרחוק, הקולות שכמו מכריחים אותך להכניע את היצר ולהצטרף לאלו שכבר הכניעוהו. ואחרי תיקון חצות לא מתרוקן הציון. "הלומד גמרה בלילה, חוט של חסד משוך עליו ביום" אמרו, ואנ"ש יושבים ולומדים. שוחים ביד התורה כבקיאים ורגילים, ובצד זה או אחר יושב מישהו שאומר תהלים או ליקוטי תפילות. בצד אתה רואה מישהו שכיסה ראשו במגבת, או בטלית ואתה מבין שהוא מתבודד כעת עם קונו, שופך שיחתו לפני הבורא יתברך "כמו שמשיחין עם חבר". מאוחר בלילה, מאוחר מאד בלילה ואחר כך מוקדם מאד בבוקר. ואנ"ש יוצאים למקוה, לטבילה שלפני תפילת שחרית כוותיקין. והתפילה, הלא היא תפילה. שלאחריה יבא ה'ריקוד-של-אחרי-התפילה' המסורתי, שאחריו ילכו אנ"ש לסעוד את ליבם בפת שחרית. אומן אומן ראש השנה!