יומולדת שמח לי 
טוב אף פעם לא רשמתי פה, אבל זה נראה לי פורום טוב לשפוך את הלב. אז היום יומולדת לי, ויפידו... כשהייתי קטנה אהבתי ימי הולדת, ספרתי את הימים לאחור והודעתי לכל הסובבים, עד אשר הגיע היום המיוחל וחוץ מאכזבה לא קרה כלום. ככה התבגרתי עם עצמי והחלטתי שאני פשוט שונאת ימי הולדת. כל השבוע אנשים סופרים לי לאחור ושמחים בשבילי, אבל אף פעם אני לא רוצה שהיום הזה יגיע. אז אני לא ילדה מסכנה, וכן יש לי חברות ויש לי ידידים, יש לי חיים. ואני לא מחשיבה את עצמי כאווטסיידרית מהחברה. אבל בכל זאת, הנה יומולדת מגיע, כבר הרגלתי את עצמי במשך השנים לא לצפות לכלום, זה סה"כ יומולדת... ופתאום השעה 00:00 למרות שהרגלתי את עצמי שלא להתרגש מהיומולדת אני מוצאת את עצמי יושבת עם הפלאפון רואה טלוויזיה ומחכה שאולי מישו יתקשר להגיד מזל טוב, אולי מישהו ישלח הודעה. והזמן חולף נהייה השעה 1:30 בלילה ועדיין שום שיחה. נמאס לי מהצביעות של אנשים, חברות טובות שלי כביכול אפילו לא מתקשרות, וההודעות שאני מקבלת הם בעצם מאנשים שלא קרובים אליי, והשיחה היא מחברות שלא גרות כאן אפילו... אז להמ אני עושה את זה לעצמי? למה אני מחכה, נמאס לי מזה... ומחר כמובן יומולדת שאירגנו לי, כמובן שיבואו כולם בצביעות ויגידו מזל טוב מחוייך. שונאת ימי הולדת, שונאת להסתכל אחורה על השנה שעברה ולהבין שבעצם לא עשית שום דבר מיוחד. יומולדת 18 היום, כמו כל נערה טיפוסית אני אמורה להיות עם חבר לחגוג במסיבה ולהיות מוצפת טלפונים. והנה אפילו דבר אחד אין, אין חבר, אין בלונים ובטח שלא טלפונים. נמאס לי כבר מהחיים. אני חושבת שאני לא ישתנה לעולם, וחבר בחיים כבר לא יגיע. אז אולי עכשיו אני סתם מרגישה נורא עצובה ומוזר... אולי מחר כל האנשים כן יתקשרו ויגידו מזל טוב. אולי זה רק עניין של זמן. אוף שונאת יומולדת! שונאת! אני לא חושבת שמישהו באמת קרא עד לפה. אבל אם כן קבלו ח"ח ותודה שמישהו קרא. אז שיהיה לכולכם יום נעים בתקווה שלי היומולדת תשתפר, בייי
טוב אף פעם לא רשמתי פה, אבל זה נראה לי פורום טוב לשפוך את הלב. אז היום יומולדת לי, ויפידו... כשהייתי קטנה אהבתי ימי הולדת, ספרתי את הימים לאחור והודעתי לכל הסובבים, עד אשר הגיע היום המיוחל וחוץ מאכזבה לא קרה כלום. ככה התבגרתי עם עצמי והחלטתי שאני פשוט שונאת ימי הולדת. כל השבוע אנשים סופרים לי לאחור ושמחים בשבילי, אבל אף פעם אני לא רוצה שהיום הזה יגיע. אז אני לא ילדה מסכנה, וכן יש לי חברות ויש לי ידידים, יש לי חיים. ואני לא מחשיבה את עצמי כאווטסיידרית מהחברה. אבל בכל זאת, הנה יומולדת מגיע, כבר הרגלתי את עצמי במשך השנים לא לצפות לכלום, זה סה"כ יומולדת... ופתאום השעה 00:00 למרות שהרגלתי את עצמי שלא להתרגש מהיומולדת אני מוצאת את עצמי יושבת עם הפלאפון רואה טלוויזיה ומחכה שאולי מישו יתקשר להגיד מזל טוב, אולי מישהו ישלח הודעה. והזמן חולף נהייה השעה 1:30 בלילה ועדיין שום שיחה. נמאס לי מהצביעות של אנשים, חברות טובות שלי כביכול אפילו לא מתקשרות, וההודעות שאני מקבלת הם בעצם מאנשים שלא קרובים אליי, והשיחה היא מחברות שלא גרות כאן אפילו... אז להמ אני עושה את זה לעצמי? למה אני מחכה, נמאס לי מזה... ומחר כמובן יומולדת שאירגנו לי, כמובן שיבואו כולם בצביעות ויגידו מזל טוב מחוייך. שונאת ימי הולדת, שונאת להסתכל אחורה על השנה שעברה ולהבין שבעצם לא עשית שום דבר מיוחד. יומולדת 18 היום, כמו כל נערה טיפוסית אני אמורה להיות עם חבר לחגוג במסיבה ולהיות מוצפת טלפונים. והנה אפילו דבר אחד אין, אין חבר, אין בלונים ובטח שלא טלפונים. נמאס לי כבר מהחיים. אני חושבת שאני לא ישתנה לעולם, וחבר בחיים כבר לא יגיע. אז אולי עכשיו אני סתם מרגישה נורא עצובה ומוזר... אולי מחר כל האנשים כן יתקשרו ויגידו מזל טוב. אולי זה רק עניין של זמן. אוף שונאת יומולדת! שונאת! אני לא חושבת שמישהו באמת קרא עד לפה. אבל אם כן קבלו ח"ח ותודה שמישהו קרא. אז שיהיה לכולכם יום נעים בתקווה שלי היומולדת תשתפר, בייי
