מי שמכיר אותי בעולם האמתי, יודע שיש לי מנהג
מגונה לעשות חשבון נפש וסיכומים במועדים משמעותיים בחיי. ישועתי שונא את המנהג ומסרב לשתף פעולה. אבל אני כזאת, מה לעשות, אם אין לי מאזינים לסיכומים, אני עושה אותם לעצמי. השנה זו הייתה הפעם הראשונה שחגגתי יום הולדת ולא היו לי הורים. בשנה שעברה עוד הייתה האמא שלי. ככל שהיתה מנותקת, היא עוד הייתה. שנה לפני, עוד הייתי בת לשני הורים ואז היתה תחילת הסוף של אבא שלי. עכשיו אני לבד. אין גיבוי. אני המבוגרת, אני האחראית על המשפחה שלי, ההחלטות שלי יקבעו את העתיד של המשפחה שלי. זה לא קל, אבל הראתי שאני יכולה. אבא שלי ראה איך ארגנתי את המערך הטיפולי באמא ואחר כך בו. לצערי נתנה לי אפשרות להראות את היכולת שלי באחריות ובמסירות רק בנסיבות הללו. כל החיים הם עמדו כחומה בצורה ולא נתנו לנו לטפל בכלום. הם היו ההורים ואנחנו הילדות. אפילו שההינו כבר נשואות ובעלות משפחה, תמיד הרגשתי שלא ממש סמכים על היכולת שלנו לשחק במגרש של הגדולים. עכשיו בתוקף הנסיבות, אנחנו שם. למרבה הפלא, אני מרגישה שאני יכולה להמשיך ומאמינה שאני מסוגלת לעשות את זה טוב. בבית כנסת שלנו מתפללת האסטרולוגית מרים בנימיני והיא אמרה שזו הולכת להיות שנה טובה עבורי. חברתי שושי@ שהיא כאחות לי אמרה לי השבוע משפט שהזכיר מאוד את משנתו של האבא החכם שלי: שעיקרו אומר כי ההחלטה על מצבך נתונה בידך להחליט איך אתה רוצה שחייך יתנהלו. פעם חשבתי שיש במשפט כזה יומרה רבה, אבל עם השנים למדתי שהמשפט הרלגיוזי "עזור אתה לעצמך ואלוהים יהיה אתך" אומר בעצם את אותו הדבר. אני מודה לכל מי שניחם ואיחל ליום הולדתי. שיהיה לכולנו רק טוב טילי
. הרבה בריאות ונחת לכולכם בתיה
