../images/Emo90.gifבעע
כ"כ נימאס לי מהכל. אני פשוט.. שונאת[<?] את עצמי. יש לי אופי דפוק, אני דפוקה. אני הכל, כל דבר שהוא לא טוב או שלילי - זה אני. אני הורסת לעצמי את החיים לאט לאט. אני פוגעת באנשים שקרובים אליי, אני מעצבנת אותם, אני גורמת לאנשים לכעוס עליי. הכי כייף. נמאס לי שחברות שלי צריכות אותי רק בשביל לפרוק דברים שהן מתוסכלות או מה קרה עם X וY אני בן אדם,
גם לי יש רגשות,
גם לי יש דברים שקוראים לי בחיים. אבל בשביל כמה חברות אני שם רק בשביל לשמוע פריקות. אני דיי מדרדרת בלימודים =S ואני לא רוצה לאכזב את אבא, אני עושה כל מה שאני יכולה.. ואפילו עם בשיעור מסויים אני לא ממש מקשיבה או מדברת, אני מוציאה ציונים גבוהיים [96
] אבל בשיעורים שאני יושבת כמו טט'לה לא ממש הולך לי..
אני חייבת להיגמל מהמחשב הזה, זה לא ייגמר טוב וכבר הבעיות צוואר חזרו לי בגלל הישיבה הלא אורטופדית הזאת מול המחשב S: אני נראית כמו ילדה מוגבלת עם כל הקליקים שאני עושה בצוואר.
נמאס לי, נמאס לי מאנשים.חושבים שאני ילדה קטנה, מתייחסים אליי כאילו אני איזה כאפה שלא מבינה כלום מהחיים שלי, ורק שצריך אותי אני שם. דיי כבר.
