צריכה לפרוק איפשהו הכל ביחד../images/Emo110.gif
הכל פתאום התפוץ. לא יודעת אפילו איך זה קרה. כנראה שלישון 4 שעות בלילה לא עושה לי טוב כלכך.. או שזה מהקרוסלה אתמול בלילה|: קמתי בבוקר מוקדם כי היה לנו ישבצ, יופי עוד ישיבה שלא עושים בה כלום. נמאס לי כבר מהישיבות הלא יעילות האלה.. סבבה נחמד לי איתן והכל אבל אחכ הכל בסוף נדפק אז למה? נמאס לי כבר להיות זאתי שיושבת לכולם על הראש ומנסה לשכנע אותם שנתקן מערך. כאילו מה? רק לי אכפת? רק אני לא רוצה לתקן אחכ לבד?! מה הבעיות שלכם למה קשה לכן לשבת מרוכזות שעה ולסיים עם זה. וגם כן המחנה הזה, למה אני צריכה לרדוף אחריך!? למה כולם באים -אלי- בטענות על החזות המכוערת הזאת, שלא חזותית בכלל. באמת, ונמאס לי כבר. וגם אחרי שדיברתי עם ליבי וניסיתי לדבר איתם, ואני לא אבוא אליהם ויגיד להם שלא טוב לי איתה ושהיא לא מתפקדת כמו שצריך ושאני הטובה שעושה הלכ כמו שצריך ורק היא לא בסדר, אני לא אבוא ויגיד לה את זה ישר בפנים. אז גם רמזים הם לא מבינים, יופי, כל מה שהוא אומר זה שצריך להגיש עד יום שלישי. יופי, באמת תודה על העזרה. נמאס לי להיות זאתי שרודפת אחרי אנשים, למה אני לא מסוגלת לעשות דברים לבד, למה לאנשים לא אכפת?! למה זה נראה כאילו רק לי אכפת? ואם גמני לא בסדר, למה אף אחד לא אומר לי1? למה הכל נופל עלי בסופו של דבר, למה רק אני מסדרת את הזמן כדי שאני אספיק לעשות הכל, וכשמשו מחכה לי אני עושה הכל מהר, ואנשים פשוט לוקחים תזמן. למה אני לא מסוגלת ללכת לאנשים ולהגיד להם מה שאני חושבת? תמיד בסוף איכשהו אנשים יצאו מיזה טוב ואני אצא הלא בסדר. למה רבתי היום עם כולם? מה קורה לי? למה אני לא מסוגלת להגיב כמו בנאדם נורמלי. יופי, עכשיו הבגרות הזאת בהיסטוריה, שאני לא יודעת כלום ואני כלכך גרועה וזה לא נכון להגיד כל הזמן שלא אכפת לי מהציונים כי באיזשהו מקום כן אכפת לי מיזה שרק אני מקבלת 60 וכולם מקבלים 80.. ואני לא מסוגלת עכשיו לשבת ולקרוא את כל הספר, לא יכולה. ומה אני עושה עם זה עכשיו? ועכשיו נזכרתי שמזמן אני והדר דיברנו על זה שמבחוץ תמיד הכל נראה אצלי בסדר ואני מחייכת, אז הינה, אני יכולה להיות מחייכת מבחוץ [כל השבוע הזה] אבל בסוף גם אני נשברת. וברשותכם, אני לא אעבור על שגיאות כי אם אני אתחיל לקרוא הכל אני פשוט אתחרט ואמחק את כל ההודעה.