chemical sister
New member
יום קשה במיוחד
היום הוא יום הולדתה של אימי, השנה היא היתה אמורה לחגוג 53. זהו יום ההולדת התשיעי מאז מותה וזה עדיין אחד הימים הקשים בשנה בשבילי. אנחנו כבר לא עושים כלום לציון התאריך, אני מניחה שכל אחד מתמודד עם זה בדרכו. פעם היינו הולכים לבית הקברות אבל זה דעך. האמת שאני מעדיפה את זה כך, אני שונאת ללכת לשם. אמנם הייתי די עסוקה רב היום (בעבודה, אצל החבר וכו') אבל בכל שנייה זה משהו שמהדהד, כל פעם שכתבתי את התאריך (ובעבודתי אני עושה את זה די הרבה) הרגשתי שנועצים עוד מסמר קטן בתוך ליבי. איך עושים את זה פחות קשה ? מתי זה כבר יפסיק לכאוב כל לך ? השנה כזה יצא סמוך כל כך לחג אפילו גורם לזה להיות קשה יותר... בעיקר כשמחר אנחנו בפורום די מצומצם... לפחות אני מודה על הפורום, יש לי איפה לחלוק את זה, בלי להגיד את הדברים בקול רם.
היום הוא יום הולדתה של אימי, השנה היא היתה אמורה לחגוג 53. זהו יום ההולדת התשיעי מאז מותה וזה עדיין אחד הימים הקשים בשנה בשבילי. אנחנו כבר לא עושים כלום לציון התאריך, אני מניחה שכל אחד מתמודד עם זה בדרכו. פעם היינו הולכים לבית הקברות אבל זה דעך. האמת שאני מעדיפה את זה כך, אני שונאת ללכת לשם. אמנם הייתי די עסוקה רב היום (בעבודה, אצל החבר וכו') אבל בכל שנייה זה משהו שמהדהד, כל פעם שכתבתי את התאריך (ובעבודתי אני עושה את זה די הרבה) הרגשתי שנועצים עוד מסמר קטן בתוך ליבי. איך עושים את זה פחות קשה ? מתי זה כבר יפסיק לכאוב כל לך ? השנה כזה יצא סמוך כל כך לחג אפילו גורם לזה להיות קשה יותר... בעיקר כשמחר אנחנו בפורום די מצומצם... לפחות אני מודה על הפורום, יש לי איפה לחלוק את זה, בלי להגיד את הדברים בקול רם.
