***יום עצוב שכזה***

[בני33]

***יום עצוב שכזה***

עריכה
***ראה,,,*** {רשמים מהמגירה האמצעית}*בנימין ליפשיץ ‎י
ראה,,,
ראה,,,הנה עוברים המה לבין שדרות הצוקים,
לאיטם.
ושם,,,לבין מצבות שיש ועץ,
לבין אלונים המשפילים ענפיהם,
בינות לשבילים ההומים מרחשיהם.

ראה,,,מה מסתורית,אלמונית ונאצלת,
דומיית המקום.
האזן לצלילי היקום הנשמעים ממרום,
החודרים,מעמיקים ומרטיטים
את ליבות צלמי האדם.
התאהב זאת?
ואם לא תאמין?

ראה,,,אפלולית שורה מסביב,
הקברים דוממים
ואי מזה עולה שירת האהבה.
ובפינה,על ספסל מנגד,
דמות השטן,
המושך לאיטו צללים אלי קבר.

ראה,,,סערות הדממה המתחוללות בנפשות הגויות,
הפזורות למרגלות אבני השיש והחלמיש.
ומנגד,מלאך האלוהים ביושבו קופא על הסלע,
ולא ידע החורקות שיניו.
ומבקש דברי נחמה מהסלע,
אולם,הלז דומם.

ראה,,,את דמות צלם האנוש כמתרוממת מקברה וניצבת.
עיניה כגחלים לוחשות,עקובות מדם,
החלה פוסעת לעבר דמות השטן,
פוסעת דומם.
ובמגע ידו החלה רועדת ותלחש,,,
לא שקרים עוד בנפשי ואנא אני בא?

ראה,,איך סובבת הדמות,כשלד על-אנושי
וכבו אלמוות,
ודרכה אל מלאך האלוהים,
המושיט ידו בענווה.
בידך אפקיר נשמתי,לוחשת הדמות,
הייה נא לי שופט ואם גם לא אדע רחמים.
ותזעק,,,כמבקשת תחינה וחנינה.

ראה,,,טוב לי עתה ואם גם אמות,
ודמות מלאך האלוהים,
עטופה הילת זוהר ומוכתרת בזר נגוהות,
פורשת כפיה על הגוויה
והחלה לוחשת את תפילתה,
תפילות הפרידה,
ואין עוד שקר מעל לצלם האדם.

ראה,,,סובבת שוב דמות בצלם אנוש
ופוסעת בין השבילים אלי קבר.
ועינייה רטובות מני-דם,
ממלמלת מילות תודה
ומלאך האלוהים נעלם באפלולית המקום.
ושבה הדמות,שלד האנוש בן האלמוות,
אל מתחת לקברות השיש.
ודממת מוות חולשת על פני הגיא,
כגיא צלמוות.

ראה,,,דמות השטן עטופה בשמלה שחורה,
קודרת ומלאת יגון,
החלה פוסעת לבין שדרות הצוקים,
לעבר אין סוף.
הולכת ונעלמת.
והמקום, כעטוף הילת קודש,
שב לקדמותו,
ונשארו מצבות לצילם של אילנות.

כל הזכויות שמורות (c) לבנימין ליפשיץ*

 

[אור ואהבה תמיד]

בני תודה עצוב עצוב