יום עצוב, סוף עצוב

[מנסהלהרות1]

יום עצוב, סוף עצוב

זהו נגמרו הנסיונות שלי. כתמים היום, עשרה ימים אחרי ביוץ. בת 40+חמישה חודשים. הצלחתי לשכנע את הבעל לעוד כמה חודשים אחרי גיל 40, אבל עכשיו זה סופי הוא לא מוכן לסבול יותר, לא מוכן שנהיה שקועים בזה יותר.
אני כל כך כועסת, כל כך שונאת הרבה אנשים, כל כך נמאס לי מנשים עם בטן מתעגלת, כל כך רע לי.
איך יכול להיות שיש כל כך הרבה בנות 40 בהריון עכשיו? איך יכול להיות שבגיל 40 הגוף שלי מתנהג כמו של בת 50?
למה זה מגיע לי????????!!!!!

 

[napit]

יקירה,
זה לא מגיע לך. זה לא מגיע לאף אחת.
אני מניחה שההחלטה שלכם להפסיק התקבלה אחרי התייעצויות עם מומחים ואתם שלמים איתה.
מאחלת לך שתמצאו את האושר שלכם בכל דרך שבה תבחרו!
שולחת חיבוק חזק חזק!

 

[חיוכי אהבה]

 

[orile32]

חיבוק חם וגדול

מצטערת לשמוע על מה שאת עוברת...
לפני שאתם מרימים ידיים - רוצה לנסות לכתוב לנו מה הבעיה, מה ניסיתם, קצת היסטוריה וננסה לעזור?
שוב חיבוק ענק

 

[מנסהלהרות1]

מספרת כדי לשפוך...

כבר סיפרתי פה בעבר. למזלי אני כבר אמא. אני בת 40+ בעלי בן 44. ההריון בעבר היה קל ומהיר. לא חלמנו שיהיו בעיות. מגיל 38 מנסים- לפי רופא הפוריות הכל מתקתק. הורמונים עולים יורדים כמו שעון, תגובות כמו שצריך, ביוץ בזמן, רק אין הריון.
בעלי לא מוכן שנשתעבד לזה, הוא רוצה שנגיד תודה על מה שיש. הסכמנו שעד גיל 40 מנסים. זה עבר. התחננתי להמשיך עוד. עכשיו הוא נשבר.
אני תקועה בין באמת להגיד תודה (וזה לא מעט מה שיש) לבין הסכין הזאת בלב שלא מרפה. זה בדיוק גם מה שגומר את בעלי, העצב הזה כל הזמן. הוא טוען שאם נעזוב אולי יהיה קל יותר. אני לא חושבת. אבל מסכנים נישואים בשביל זה?
קשה קשה קשה.

 

[דפי קורן]

הבדלים בתפיסה בין בני זוג

לפי מה שאת מתארת, בן זוגך ביקש שתפסיקו עם הטיפולים ותשארו משפחה בת 3 נפשות, אבל את לא שם.
מבחינתך, היית ממשיכה עוד עם הטיפולים וקשה לך להשלים ולקבל את המצב.
הטיפולים, עשויים באמת לפגוע בכל תחומי החיים ואפשר להבין את בעלך שכנראה החליט שעדיף להסתפק במה שיש ולהמשיך מכאן והלאה בלי הטיפולים וההשלכות שלהם.
אבל את מעדיפה להמשיך את הטיפולים, עם המחירים מתוך אמונה שהם יצליחו וזה שווה את זה וגם אותך אפשר להבין.
ההבדל בגישות הוא רב ומאוד משפיע בעיקר עלייך (שהחלטתם להפסיק ולמעשה ויתרת לו, אבל לא בלב שלם).
מכיוון שזה כל כך קשה לך, אני מציעה לכם לחשוב איך אפשר להגיע לפשרה שתשביע את רצון שניכם, כי כרגע את לא שלמה עם ההחלטה וזה יכול להשפיע על היחסים ביניכם.
בהצלחה

 

[orile32]

עוד רעיונות...

היי מתוקה,
המצב באמת לא פשוט...

אין לי עצה חכמה לתת.

אולי באמת כמו שכתבו, צריך איזשהו טיפול זוגי, ייעוץ, משהו שיעזור לכם בהמשך הדרך.
אני מנסה לחשוב על עוד דברים שאולי כדאי לנסות לפני שסופית סוגרים את הבאסטה:
צילום רחם, היסטרוסקופיה, קרישיות יתר - בדקת? קריוטיפ לשניכם?
ניסיתם מיון זרע? זו שיטה שבוררת בהגדלה של פי 6000 את הזרעונים המצטיינים (שיטה שיעילותה עוד נמצאת במחלוקות, אבל יש בנות שמספרות שזה מה שעשה את ההבדל).
פיפל, סבב עם סטרואידים, קלקסן....
יש עוד מה לנסות ולעשות, אם יש את הכוחות...
&nbsp
שולחת חיבוק ענק

 

[מנסהלהרות1]

אני הייתי עושה הכל

אבל בעלי לא. ולבד אי אפשר.
טיפול זוגי- אתן מתכוונות כדי לשכנע אותו? זה בדיוק מה שיגרום למשבר. מבחינתו הוא כבר בא לקראתי, כבר ניסינו ועשינו ועכשיו תורי לעמוד בהסכם ולהניח לזה.
אני לא כל כך מצליחה להבין את העצה שלכן, האמת...בין אם אציע טיפול זוגי ובין אם אמשיך ללחוץ התוצאה היא פיצוץ ביננו. בקיצור מה שאני שואלת זה, כל כך ברור לכן שהייתן "מתעלמות" מהרצון של בן הזוג או מקריבות זוגיות? (הוא לא התעלם מהרצון שלי, הוא שיתף פעולה שנתיים, למרות שלא רצה, וסבל, שזה מה שסיכמנו, ועשיו הוא לא מוכן לסבול יותר).
הרושם שלי הוא שאתן חושבות שהרצון שלו לא לגיטימי- גם אני חושבת ככה לפעמים וגם כועסת, אבל כמו שהוא ויתר למעני (לצערי זה לא הועיל כי מלמעלה הוחלט אחרת) גם אני צריכה להבין אותו, לא? ואם אני חושבת ככה, אז מגיע לי, נכון?....לא עשיתי הכל כדי להצליח.

 

[orile32]

מנסה לענות...

לא התכוונתי טיפול זוגי שישכנע אותו, ממש לא... אלא טיפול שיעזור לשניכם להבין ולקבל את המציאות של השני, עם כל הקושי.
לכן בעצם הצעתי לך טיפול - כדי שמי מכם ש"יתפשר", יעשה זאת בלב שלם ולא בתחושה של פספוס או חרטה. אותו יועץ/מטפל יוכל גם להציע איזו דרך ביניים, נניח החלפת רופא וטיפול אחרון ודי. משהו כזה.
קשה לי לתת עצה חכמה כי אני לא בנעליים שלך.... לא יודעת איך הייתי מתנהגת אם כבר היה לי ילד בבית. אולי האמהות כאן בפורום יוכלו לתת עצה מועילה יותר.
אגב, אני ממש לא חושבת שדעתו "לא לגיטימית". קשה לומר, אבל זכותו

זה באמת מסע מאוד קשה ואני מבינה לגמרי את אלה שאומרים "חאלס, נגיד תודה על מה שיש וזהו".
בכל אשר יהיה, בהצלחה רבה וחיבוק מכל הלב

 

[פזית66]

לדעתי לא לפרק את הזוגיות

גם כי העמדה שלו נשמעת לי סבירה והגיונית, למרות שכמובן מבינה גם את הרצון שלך בעוד ילד. וגם כי אני לא רואה איך זה יעזור, אלא אם את מתכוונת לעזוב אותו ולהמשיך לנסות להביא ילד נוסף בעצמך. אני גם חושבת שכדאי ללכת לטיפול, לא כדי לשכנע את אחד הצדדים לוותר על עמדתו אלא כדי לתת לכם כלים להתמודד עם המצב הלא פשוט הזה ועדיין לשמור על הזוגיות. מה לגבי נתיבים אחרים כמו אימוץ?

 

[דפי קורן]

טיפול/ייעוץ זוגי

טיפול זוגי כדי לקבל החלטה משותפת ששניכם תהיו שלמים איתה וגם שכל אחד יוכל להביע את דעתו בתיווך אובייקטיבי של מטפל/יועץ.
החשש הוא שאם המצב ישאר כך, את תכעסי עליו ותרגישי שעשית וויתור גדול. וזה ישפיע על הזוגיות.
חשוב, כמו שכתבתי, שתהיו שלמים שניכם עם כל החלטה ותוכלו להמשיך את חיי הזוגיות שלכם ללא כעסים ותחושות קשות

 

[מינה23]

לדעתי כל מה שבעלך רוצה כרגע - זה אותך

אם אני מנסה להיכנס לראש של בעלך אז נראה לי שהייתם ככ שקועים בלנסות להרות (שזה מובן כמובן), שבאיזה שהוא מקום בעלך מרגיש (וזה כמובן רק השערה שלי) שהוא קצת בצד, וההריון המיוחל חשוב לך יותר ממנו (ככה עובד הראש של הגברים). אני חושבת שאת צריכה להראות לו, לפחות כלפי חוץ שאת בינתיים עוזבת את הנושא, הרבה אהבה, לתת לו הרבה תשומת לב, להחזיר לו את הבטחון בזוגיות שלכם, "להשכיח" ממנו את הנסיון להרות, וכשתראי שהוא נרגע וכבר לא מרגיש "מאויים", וכי הזוגיות פורחת ויציבה, תנסי שוב לפנות אליו, בחוכמה. אני מאמינה שזה יעבוד. מנסיון אישי, ומלימוד רב שלמדתי. ואם המצב אצלכם לא כפי שתיארתי, אז צריך לחשוב על פתרון אחר. ברור שויתור כמו שאת נמצאת בו עכשיו לא בריא לזוגיות שלכם וגם יכול להשפיע לא טוב על הילדה. כי ילדים קולטים הכל..את צריכה הרבה סבלנות. אני מאמינה שהוא עוד ירצה מעצמו.
בהצלחה.

 

[מנסהלהרות1]

אני אנסה להסביר

בעלי חושב שצריך להגיד תודה וליהנות ממה שיש.
הוא אומר- אני אוהב אותך, את אותי, יש ילד, יש בית. זה לא עולם ומלואו? במקום להתעסק כל היום במה שאין, בואי נטייל, ניהנה, נבלה עם הילד. כל השנים שלנו עוברות ואנחנו בתוך העצב הזה של מה שאין, כשבעצם יש לנו.... זה אפילו לא חצי כוס מלאה. זה כוס מלאה.
אני כל כך רוצה להרגיש כמוהו. להיות מסוגלת להגיד, באמת יש, ולא לחשוב מה יכול להיות.
הרי מי כמוכן יודעת כמה זה שואב ועצוב כל הזמן כשלא הולך. הימים היחידים הטובים בחודש הם היומיים שבהם מצליחים לחיות עם האשליה שנצליח. היתר זה מתח וחרדה, ואצלי בעיקר עצב.
ואם הצדק איתי, למה לא הצלחנו עד עכשיו?! למה העונש הזה? והמחשבה על "יום אחד זה יבוא ממנו" זו החרדה הכי גדולה- מתי הוא ירצה להילחם, כשאהיה בת 43? גם ככה שעון החול שלי נגמר.

 

[מינה23]

מנסה להורות יקרה - ממש מבינה אותך

למרות שאני הייתי בצד השני - כמו של בעלך. לא רציתי לשמוע על ילדים... יש לי ב"ה תאומים בני 15.5 ושנים לא הייתי מוכנה לשמוע על ילדים נוספים. למרות שלא שמרתי ולא מנעתי (אנחנו דתיים) לא נקלטתי להריון. לפני כשנתיים חברה לחצה עליי ועשתה לי שטיפות מח שעוד מעד יגמר לי הזמן (אני היום בת 44.5) ואז התחלתי את מסע הטיפולים. בעלי כל השנים רצה אבל חיכה לי בסבלנות. אין ספק שזה הרבה יותר כיף ששניים רוצים ביחד, ולא רק אחד מבני הזוג. כל מה שכתבת על מה שבעלך חושב רק מחזק את כל מה שאני כתבתי לך. תהיי איתו. תאהבי אותו. תעניקי לי. תני לו להרגיש שהוא הכי חשוב בשבילך ותראי שמתוך האהבה יבוא גם הרצון לילד נוסף. כרגע, תהני מהילד שיש לך - זה לא מובן מאליו שיש לך כבר ילד אחד. אני ממש מבינה אותך, אך אני מבינה גם את בעלך. ועדיין חושבת שהדרך שהצעתי לך היא הדרך שתוביל אתכם יחד לממש את הרצון לילד נוסף. מאחלת לך הצלחה ביכולת להירגע ולשדר רוגע בבית. מאחלת לך שלא יקח הרבה זמן עד שבעלך ירצה שוב. ולגבי הגיל - את יודעת ישנם המון מקרים. וישנן הרבה בנות שכן מצליחות. בתור אישה מאמינה אני יכולה רק להגיד לך כשזה צריך להגיע זה מגיע ולא חשוב הגיל. ויחד עם זאת יגיעו גם הכוחות. המון הצלחה - מכל הלב.

 

[דפי קורן]

כל כך מובן...

כמו שכבר כתבתי: שניכם צודקים, כל אחד מכם חושב שדרכו ( שהיא הפוכה מהדרך השניה) היא הכי טובה להמשך החיים המשותפים שלכם.
אבל.. מכיוון שאת לא יכולה להשלים עם דרכו , לעזוב את הטיפולים ולהשלים עם המשפחה שלכם והוא לא מוכן להמשיך בטיפולים ואת אפילו חושבת לפרק את הזוגיות ולהמשיך בטיפולים, בלעדיו. אני אומרת שלא כדאי להשאיר את המצב ככה: זה לא שחור או לבן, אפשר למצוא פשרה ( למשל, להמשיך בטיפולים, אבל לחשוב איך עוברים אותם אחרת שלא ישפיעו כ״כ ורואים איך הם משתלבים בחיים שלכם ופחות פוגעים בהם). אפשר לנסות לחשוב איתו על כך ואפשר לייעץ עם איש/אשת מקצוע. בכל מקרה, אם זה לא מניח לך, מצאי פתרון, הזמן לא פועל לטובתכם וגם עתיד הזוגיות לא ברור ככה.

 

[דפי קורן]

כל כך מובן...

כמו שכבר כתבתי: שניכם צודקים, כל אחד מכם חושב שדרכו ( שהיא הפוכה מהדרך השניה) היא הכי טובה להמשך החיים המשותפים שלכם.
אבל.. מכיוון שאת לא יכולה להשלים עם דרכו , לעזוב את הטיפולים ולהשלים עם המשפחה שלכם והוא לא מוכן להמשיך בטיפולים ואת אפילו חושבת לפרק את הזוגיות ולהמשיך בטיפולים, בלעדיו. אני אומרת שלא כדאי להשאיר את המצב ככה: זה לא שחור או לבן, אפשר למצוא פשרה ( למשל, להמשיך בטיפולים, אבל לחשוב איך עוברים אותם אחרת שלא ישפיעו כ״כ ורואים איך הם משתלבים בחיים שלכם ופחות פוגעים בהם). אפשר לנסות לחשוב איתו על כך ואפשר לייעץ עם איש/אשת מקצוע. בכל מקרה, אם זה לא מניח לך, מצאי פתרון, הזמן לא פועל לטובתכם וגם עתיד הזוגיות לא ברור ככה.

 

[cookiii]

היי

בעלך צודק וגם את צודקת. יש לכם ילד וזה באמת כוס מלאה. אם את רוצה את יכולה לעשות טיפולים לשימור הפוריות.
להקפיא ביציות ולהחזיר בשלב מאוחר יותר אם בעלך ירצה.
אם תמשיכו לא לשמור יש סיכוי שתכנסי להריון טבעי כי כבר היית בהריון בעבר.
אולי תעשי הפסקה של 3 חודשים ואז תראי איך את מרגישה?

 

[acka]

אני מצטערת שכך נגמרו הדברים

אני לא יודעת מה עושים עם התשוקה הלא ממומשת.
אולי יעזור טיפול זוגי או טיפול עבורך כדי שתוכלו להיות שלמים עם ההחלטה שתקבלו.
מקווה שאולי בינתיים יקרה הנס ותגלי הריון ספונטני.