יום סטנדרטי.
השמש זורחת, השמיים כחולים אף לא עב אחד מכסה נתונים יום סטנדרטי, יום וירטואלי יום כזה טיבילי ובכלל לא רנטבילי. מה זה ראבק? זה בנאלי, לא יצירתי, איזה שיר זה? מי לא כתב על שמיים? מי לא כתב על השמש? ומיום סטנדרטי אי אפשר לעשות קשת. חזור! הכל מהתחלה. אז איפה היינו ? יום כחול יום זהוב, יום בנאלי. יום טטרי השמש זורחת, השמיים כחולים ובכלל יום חמסין. שוב זה לא מקורי, חזור! עוד פעם שמש, עוד פעם כחול ושוב חמסין, וואלה על חמסין כתבו ספרים ואני מכניס אותו לשירים. ועוד פעם התחלה, היד רועדת העט נשבר, ועיפרון אין בנמצא. ממה אתחיל, למה אמשיל כבר דיברו כאן על הכל. ענקים כתבו שירים ופרוזה, רק אם אזכיר את בוב דילן ואתן נגיעה לוודי אלן, אז מה אני מנסה לעשות, לכתוב, לשורר להתחרות. ושוב מהתחלה, במה אתחיל ומה יהיה באמצע ובכלל מה אשורר בסוף. מי אני? מה אני? צנח לו זלזל של ביאליק בא לו מה זה בשאנטי, וחורשת האקליפטוס משכנה בהיכלי אולימפוס. ג"ון לנון כתב על האישה שאיתו,ויוקו התפשטה במיידי, בו במקום ערכו ראיון אישי. רק לחשוב על זה, מרטיט אותי, מרעיד אותי, ומה פתאום שאשורר. אם השיר הזה יפול בידי משורר אהיה בחזקת אי.טי פון הום, מה אתה בכלל מנסה לעשות!? עוד לא הזכרתי את בולי, טשרניחובסקי, אלכסנדר פיין שלום עליכם, ועליכם השלום. ואיפה אני ? לוקח מספר אין סוף ויושב שוב לכתוב. אז מה היה לנו? מהתחלה. השמש זורחת, השמיים כחולים אף לא עב אחד מכסה נתונים יום סטנדרטי, יום וירטואלי יום כזה טיבילי ובכלל לא רנטבילי. מסתכל במחשב, לא יודע להקיש ומה זה פתאום קופצות לי המילים, רוקדות בריקוד שבט פראי נשים שחורות עם שדיים בחוץ, וגברים שמים זין פראי… חזור!!!
השמש זורחת, השמיים כחולים אף לא עב אחד מכסה נתונים יום סטנדרטי, יום וירטואלי יום כזה טיבילי ובכלל לא רנטבילי. מה זה ראבק? זה בנאלי, לא יצירתי, איזה שיר זה? מי לא כתב על שמיים? מי לא כתב על השמש? ומיום סטנדרטי אי אפשר לעשות קשת. חזור! הכל מהתחלה. אז איפה היינו ? יום כחול יום זהוב, יום בנאלי. יום טטרי השמש זורחת, השמיים כחולים ובכלל יום חמסין. שוב זה לא מקורי, חזור! עוד פעם שמש, עוד פעם כחול ושוב חמסין, וואלה על חמסין כתבו ספרים ואני מכניס אותו לשירים. ועוד פעם התחלה, היד רועדת העט נשבר, ועיפרון אין בנמצא. ממה אתחיל, למה אמשיל כבר דיברו כאן על הכל. ענקים כתבו שירים ופרוזה, רק אם אזכיר את בוב דילן ואתן נגיעה לוודי אלן, אז מה אני מנסה לעשות, לכתוב, לשורר להתחרות. ושוב מהתחלה, במה אתחיל ומה יהיה באמצע ובכלל מה אשורר בסוף. מי אני? מה אני? צנח לו זלזל של ביאליק בא לו מה זה בשאנטי, וחורשת האקליפטוס משכנה בהיכלי אולימפוס. ג"ון לנון כתב על האישה שאיתו,ויוקו התפשטה במיידי, בו במקום ערכו ראיון אישי. רק לחשוב על זה, מרטיט אותי, מרעיד אותי, ומה פתאום שאשורר. אם השיר הזה יפול בידי משורר אהיה בחזקת אי.טי פון הום, מה אתה בכלל מנסה לעשות!? עוד לא הזכרתי את בולי, טשרניחובסקי, אלכסנדר פיין שלום עליכם, ועליכם השלום. ואיפה אני ? לוקח מספר אין סוף ויושב שוב לכתוב. אז מה היה לנו? מהתחלה. השמש זורחת, השמיים כחולים אף לא עב אחד מכסה נתונים יום סטנדרטי, יום וירטואלי יום כזה טיבילי ובכלל לא רנטבילי. מסתכל במחשב, לא יודע להקיש ומה זה פתאום קופצות לי המילים, רוקדות בריקוד שבט פראי נשים שחורות עם שדיים בחוץ, וגברים שמים זין פראי… חזור!!!
