יום נוראי היום...

[תם תם]

יום נוראי היום...

אני צריכה לקטר קצת... היום הזה הוא אחד הגרועים שהיו לי! הייתי בטיפול שיאצו שני הבוקר, אחרי שמהטיפול הראשון יצאתי בהרגשה ממש טובה ולא היו לי כאבים שלושה ימים אחר כך... והיום אני מרגישה ממש רע. כואב לי, גם בבטן וגם כל שאר הגוף, אני מרגישה מותשת... והיום הזה הולך להמשך עד 24:00 ובא לי למות מהמחשבה על זה. אפילו מתרוצצות לי בראש מחשבות על להתפטר כבר כי אני לא עומדת בזה...

 

[זואילי]

הי תם תם

יש בטיפולים של רפואה משלימה מה שנקרא "משבר החלמה". לדעתי המטפל שלך היה צריך לדבר איתך על כך. אולי גואי שלנו יכולה להסביר על זה. בכל מקרה, נורא חשוב, בכל מה שקשור למטפלים - לוודא שהם יודעים מה זה אנדו וכו'. מקווה שעכשיו את כבר מרגישה טוב יותר

 

[תם תם]

המטפלת שלי נהדרת...

אני מטופלת אצלה כבר כמה שנים והיא גם חברה טובה בלי קשר... והיו לה כבר כמה מטופלות עם אנדו' לפני, כך שהיא גם יודעת וגם מקפידה לבדוק ולקרוא מאמרים חדשים ודעות שונות בעניין. אני חושבת שזה בעיקר הצד הנפשי שמעיק עלי. המחשבה עכשיו כל פעם שכואב לי שזה לא באמת יעבור אף א\פעם היא די שוברת.

 

[ליאל ד]

כמה שזה מוכר...

לפני האבחנה לא התייחסתי כל כך לכל מיני מיחושים שונים בגוף... אך מאז האבחנה כל דבר קטן מקפיץ אותי ומלחיץ וגורם להירהורים ופחדים נוראיים.. אני מרגישה שאני נמצאת בלחץ נפשי תמידי!! אפילו שקלתי טיפול תרופתי... אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב!!

 

[בואינג 707]

בהחלט מחשבה שוברת ../images/Emo201.gif

מעיקה.מציקה.עושה לחץ בחזה וגורמת לקושי לנשום.

 

[תם תם]

לשאוף... לנשוף...

אני מנסה לעבוד על לא לשכוח לנשום... בין הכאבים לגוונים הבלונדיניים שלי- זה לא קל. אני לא צריכה לספר לכן שיש ימים יותר טובים ויש ימים פחות. העניין הוא שאני עובדת בעבודה מאוד מאוד לחוצה ושדורשת ממני הרבה שעות והרבה כוחות נפש. ומיום ליום נהיה לי יותר ויותר ברור שאני לא אוכל להמשיך ככה, כי כבר דובר פה על ההשפעות הנפשיות על המחלה, ואין ספק שהעבודה לוקחת ממני הרבה כוחות נפשיים. עכשיו, העבודה הזאת היא פחות או יותר החלום שלי בערך מכיתה ג', ודי קשה לי לוותר על החלום הזה וזה נהיה לי יותר ויותר ברור שלא תהיה לי ברירה ואני צריכה להגדיר לעצמי מחדש את החלומות שלי, גם אלו שנוגעים לקריירה, וגם אלו שנוגעים למשפחה...

 

[בואינג 707]

אני את החלומות שלי התאמתי

ליכולת הפיסית שלי. לקח לי כמה שנים להפנים שיש לי יכולת מסוימת ושעלי להקשיב לגוף שלי. אין מה לעשות.כל אחד והמגבלות שלו. שולחת לך

,יודעת עד כמה זה קשה.

 

[זואילי]

ושוב לשאוף... לנשום

כ"כ חשוב.... לא פשוט כשצריך להגדיר מחדש את כל הנושאים הכי חשובים לנו. צריך למצוא את הפשרה. אולי לא לוותר לגמרי על החלום, אלא לממש אותו, אבל בדרכים אחרות - שיתאימו לך במצבך, ובקצב אחר.

 

[מישמש33]

לדעתי, אחד הדברים החשובים במחלה הזו,

מעבר למעקב צמוד ושמירה על איכות חיים טובה, לא פחות חשוב, ללמוד עם השנים (מאובחנת כבר 8 שנים) שצריך לשנות דפוסי חשיבה, נכון זה לוקח זמן, אני עדיין לומדת. יכולה להעיד על עצמי שאני מין סוג של היפר, לא אוהבת לישון, חייבת להיות בתעסוקה מתמדת ועשיתי בעבר המון דברים מאמצים, המחיר ששילמתי היה גבוה ולעיתים לא ויתרתי לעצמי ולא רציתי להשלים עם המצב, ואפילו התעלמתי בכוונה, אולי אם ארגיש בריאה, גם אהיה כזו, חבל שזה לא עובד כך, לא תמיד בכל אופן. בקיצור כמו שזוהר כתבה, אולי לא לוותר על חלומות, אבל להתאים אותם למציאות החדשה. ואולי שווה לדבר עם הבוס/ית בעבודה, לשתף במצב ולבקש לרדת במס' השעות, לקבל הקלות מסויימות, את כמובן יודעת אם זה אפשרי או לא. תרגישי טוב.

 

[נעמי 17]

תם תם

אני חושבת שאת לא היחידה שמתלבטת בנושא הזה, כולנו עוברות את זה. קרלוס קסטנדה באחד מספרו מגדיר שלושה טיפוסים בעולם, החולמים הלוחמים והמתעדים. מתעדת אף פעם לא הייתי, לוחמת- כל רגע כל דקה, מילדות. בעלי טוען שאני לוחמת מלידה שבחרה בדרך של חולמת, כי אין לה ברירה. היה לי משבר כשגיליתי שאני לא יכולה לסמוך על הגוף שלי שישא את החלומות שלי. בידיוק ברגע הזה הקדשתי קצת יותר זמן לחלומות, אבל גם החלומות משתנים, עם הזמן עם הצרכים. ואת המלחמות צריך לבחור היטב, בכדי שלא נהרוג את עצמנו לפני שהצלחנו במשימה. ובכלל אולי צריך לחשוב מהי הצלחה? לכן