יום חדש מפציע
New member
יום מסריח
באמת שזה היה אמור להיות יום טוב, יוצאים מחוץ לעבודה, ליום "כיף" שכזה, אבל הכל הלך הפוך עולים לאוטובוס, אני שומר מקום לידי, אבל במקום להתיישב לידי הידידה הטובה ביותר הולכת לשבת עם חברים אחרים. אחרי כמה דקות מסמנת לי שאני לא בסדר...חכה חכה. מגיעים לשם...מתחלקים לקבוצות, כמה צפוי שדווקא עם אותו אחד ויחיד שאני לא מסתדר אצטרך להעביר את היום. מגיעה ארוחת צהריים, שוב אני שומר מקומות, הפעם דווקא מתיישבים לידי, אך לא עוברות שתי דקות והולכים, נוטשים לטובות אחרים. בפעילויות האחרות כבר לא יכולתי להשתתף, ישבתי לי בשקט בצד, בפינות המנוחה, חיכיתי שזה ייגמר, אותם אנשים שכבר חזרו לבקש עזרה השבוע בעבודה, אותם אנשים שכבר שוב עזרתי להם התעלמו ממני, אחרי הכל היום לא צריך להיעזר בי, אז מה הטעם אפילו להגיד שלום. הפעילות האחרונה ליום היתה שילוב של סיפור וסטנדאפ...הופעה של כשעה, שלא הצלחתי לצחוק בה אפילו לרגע. יום מסריח, שלקח אותי שבועיים אחורה, אני מרגיש כל כך רע, כל כך מאוכזב וכל כך לא שייך שוב.
באמת שזה היה אמור להיות יום טוב, יוצאים מחוץ לעבודה, ליום "כיף" שכזה, אבל הכל הלך הפוך עולים לאוטובוס, אני שומר מקום לידי, אבל במקום להתיישב לידי הידידה הטובה ביותר הולכת לשבת עם חברים אחרים. אחרי כמה דקות מסמנת לי שאני לא בסדר...חכה חכה. מגיעים לשם...מתחלקים לקבוצות, כמה צפוי שדווקא עם אותו אחד ויחיד שאני לא מסתדר אצטרך להעביר את היום. מגיעה ארוחת צהריים, שוב אני שומר מקומות, הפעם דווקא מתיישבים לידי, אך לא עוברות שתי דקות והולכים, נוטשים לטובות אחרים. בפעילויות האחרות כבר לא יכולתי להשתתף, ישבתי לי בשקט בצד, בפינות המנוחה, חיכיתי שזה ייגמר, אותם אנשים שכבר חזרו לבקש עזרה השבוע בעבודה, אותם אנשים שכבר שוב עזרתי להם התעלמו ממני, אחרי הכל היום לא צריך להיעזר בי, אז מה הטעם אפילו להגיד שלום. הפעילות האחרונה ליום היתה שילוב של סיפור וסטנדאפ...הופעה של כשעה, שלא הצלחתי לצחוק בה אפילו לרגע. יום מסריח, שלקח אותי שבועיים אחורה, אני מרגיש כל כך רע, כל כך מאוכזב וכל כך לא שייך שוב.