יום ככל הימים

[nerissa]

יום ככל הימים

לא צמתי השנה. נגמר לי. כל כך הרבה כאב ואכזבה ותסכול והכאה-עצמית ומרירות ועצב היו מנת חלקי בחודשים האחרונים, שלא רק האמון במין הגברי אבד לי. גם האמון בכל יכול שם למעלה. אחרי כל כך הרבה איכסה לא היה בי שמץ של רצון לבקש סליחה.. בטח לא ממנו. פתאום הרגיש לי שהוא צריך לבקש סליחה ממני.. ואני אפילו לא מבקשת ממנו לצום בשביל זה.. רק שיקח ממני את הכאב רק שיחזיר לי את היכולת לבטוח שוב רק לתת לי את ההבנה שאוכל להרשות לעצמי להרגיש שוב בכל הכוח אבל הוא רק מחזיר לי מבט חשוך עם כוכבים אז אני לא סולחת ולא צמה יותר בשביל אף אחד

 

[Z o d i a c]

יקירה שלי

ההוא שיושב שם למעלה נמצא בכדי לשמור שלנו בחיים יהיה מעניין. לא בהכרח תמיד שמח ולאו דווקא תמיד עצוב אבל שיהיה מעניין. הצום הוא בשביל השקט, בשביל חשבון הנפש, בשביל המחשבות. לעזור לעצמנו להבין דברים, לנתח, להשתפר לקראת השנה החדשה. אם לא תסלחי תמשיכי להכביד על נפשך ועל ליבך. במקום לפתוח דף חדש ולבן תשארי עם אותו דף מרופט ועכור. יש בך את הכוח לשנות, נצלי אותו.

 

[מלאכית מרפרפת]

קבלי ../images/Emo24.gif

לא מעורה בכל הפרטים אבל קבלי

ימי האור וימי החושך הם מנת חלקינו בחיים. מאמינה שגן העדן והגיהנום מצויים כאן עלי אדמות. פעם אנחנו כאן ופעם שם, לומדים את השיעור שלנו בדרך להתפתחות. לא הכל מובן מאליו ולפעמים באים ימים קשים כדי להתחשל , כדי ללמוד, כדי לגלות דברים חדשים על עצמנו. אז עכשיו את כאובה ואולי כועסת ולא מבינה מאיפה כל הרוע שנחת עלייך. קחי נשימה עמוקה, נסי לראות את הדברים הטובים שיש לך בחיים, אולי תקבלי כך פרופורציה (ולא חלילה שאני מזלזלת בתחושותייך) האור עוד יגיע - מבטיחה

 

[subdave]

מנסיוני הדל

(וב"הדל" אני ציני מאוד) אני יכול להגיד לך שדווקא מהחושך הגדול יוצא אור גדול יותר. אולי זה נשמע מליצי, אבל זה ככה. תמיד כשנשברתי, כשחשבתי שלא תהיה יותר אפשרות לדבר מסוים שציפיתי לו, תמיד שהיה נראה שאין מוצא והכל באמת שחור - נדלק גפרור קטן שעשה אור גדול. ואם להכנס לענייני היום הזה, הרי שאברהם אבינו נתנסה עשרה נסיונות! כל אחד יותר קשה מהשני. תחשבי על זה! הבנאדם בן 99 ואלוהים שאת כלכך לא רוצה לסלוח לו מבקש ממנו למול את עצמו. הלו! לחתוך חתיכה מהאיבר הרגיש הזה? היי, אפילו אנחנו ב-BDSM לא עושים את זה! ולא רק זה, אין לו כירורג לידו, לא מרדים ולא תחבושות הגייניות (בלי כנפיים). הוא צריך למול את עצמו. והוא מל את עצמו. וכאילו זה לא מספיק, הוא כבר זקן, בן 99, אשתו הזקנה לא יכולה להביא לו ילדים, והשפחה המצרית הביאה לו ילד שובב, שכל מה שהוא יודע לעשות זה לירות בחץ וקשת, ובלשון המקרא "ידו בכל ויד כל בו". ואז נולד לו יצחק! איזו שמחה! ואז כשיצחק מגיע לגיל 37, סופסוף בחור שאפשר להשיא ואולי עוד לזכות לראות איזה נכד - פתאום אברהם נדרש לעקוד אותו. בן יחיד! לא חבל? אברהם כבר בן 137 שנים. לא חראם על הבנאדם? אבל הוא לא מתייאש, ולא פונה לבורא בטרוניה שהוא זה שצריך לבקש ממנו סליחה, והוא הולך (מבאר שבע לירושלים ברגל! בשלושה ימים) ועוקד אותו. אז עם כל הסימפטיה, ויש סימפטיה, יש אנשים שעוברים דברים יותר קשים מאיתנו. אני לא יודע בדיוק מה עובר עלייך, יקירתי, אבל מספיק לקפוץ לרגע לבית החולים, ולראות מה עובר על אחרים. אפשר להסתפק בקריאת הכותרות בעיתונים. בת 24 נהרגה מטיל. עניים מחפשים ירקות בזבל. אני לא רוצה להשמע כמטיף מוסר חלילה. אני מנסה לעודד. להראות שהכוס הריקה שלנו לא כלכך ריקה. ואת יודעת מה? אני כותב את זה קודם כל לעצמי. כי גם אני נמצא באיזה שלב אפרפר. לא הכל חלק בחיים. וכשאני כותב לך את זה, השלב האפרפר מתחיל להתבהר. כמעט לבן. אולי אוף ווייט. שוב, אני לא יכול לשפוט אותך, כי אין לי מושג ירוק מה עובר עלייך. אבל אני מאמין שזה משהו שאפשר לצאת ממנו. רק אל תחכי לעזרה שלו. צריך לעשות מה שנקרא "השתדלות" או בעברית "אם אין אני לי מי לי?". אז יאללה, תאכלי 2 קוביות שוקולד עם אגוזים, שתי תה חם ומתוק, וצאי לדרך לחיים חדשים. יהיה טוב, אני מבטיח!

 

[פ ו מ ל י ת]

מותר לך אהובתי. מותר

מותר לך לכעוס עליו ומותר לך לדרוש שיבקש סליחה ממך. אבל לפני זה יש תנאי מקדים אחד - את צריכה לסלוח לך. אז לא צמת.. אז מה? את עושה מספיק טוב כדי שהמאזן יהיה לטובתך. אבל כמה טוב את עושה לעצמך? כמה את דואגת לסלוח לעצמך ? כמה את דואגת לאושר האישי שלך? מכירה את הסיפור על השיטפון בעיירה? אני אספר אותו לטובת כל מי שלא מכיר - בעיירה אחת היה שיטפון והחלו לפנות את כל התושבים. באו לביתו של הרב ואמרו לו, "בוא רבי תיכנס לג'יפ, נציל אותך". והרב ענה: "לכי תצילו את שאר האנשים. אני - אלוהים ידאג לי" המים עולים וגואים והחבר'ה באים עם סירה "קדימה רבי, המים עולים, בוא תיכנס לסירה". והרב בשלו "תצילו את האחרים, אותי אלוהים יציל" והמים ממשיכים לעלות, והרבי כבר יושב על קצת ארובה על הגג הגבוה ביותר והנה באים המצילים עם מסוק "רבי, הזדמנות אחרונה, אתה היחיד שנשארת כאן, בוא תעלה" והרב : "אני בוטח באל, הוא יציל אותי" האנשים התרחקו במסוק, המים המשיכו לעלות והרב טבע ומת. כשהגיע לפני כסא הכבוד, שטח את טענותיו כלפי הקב"ה "אלוהים, אני כל כך האמנתי בך, תמיד התפללתי וטרחתי לעשות מצוות ולחיות בדיוק עפ"י מצוותך, ובעת מבחן אתה מניח לי למות?" ענה לו אלוהים - "שלחתי ג'יפ, סירה ומסוק... " כלומר, לפעמים אנחנו צריכים קצת לעשות למען עצמנו לפני שאנחנו דורשים שמישהו יציל אותנו. יפה שלי, תעשי לי טובה תשמרי לי עלייך עד שאני באה להציל אותך במו עצמי בסדר? אוהבת אותך מיליונים

 

[nerissa]

מחכה לך }}}}}}}}}}}{{{{{{{{{{{{

 

[אייבורי]

נריסתי

יודעת, כתוב למעשה ועינתם את נפשותכם. לא את גופכם. הצום או סימבולי לחלוטין, הרגל, וההמון שוכח לפעמים לענות את הנפש. אז זה לא היה יום ככל הימים, לקחת זמן לחשוב, לחפור להעמיק בעצמך. ההוא שם למעלה לא ממש זקוק שתצומי, רק שתחשבי היטב על החיים שלך, תסיקי מסקנות, תתקני ותתחילי שנה חדשה עם המון כיוונים חדשים. נשיקה וחיבוק ממני ויש לי קופסא של האיש הקירח עם השם שלך עליה.

 

[gidionline80]

מקוה שזה ישפיע

בכל פעם שהענן מכסה לך את אור השמש תזכרי מעשרות התגובות הנלהבות מהכתיבה היחודית רק לך

 

[gidionline80]

ועוד דבר

מחשבות על המשפחה והילדים הם מזור לכל כאב לב חושב שזה ממלא וכל השאר מתגמד

 

[nerissa]

אתם צודקים, יקיריי

רק שמבקביל לכעס ול"דווקא" של לאלצום - היו כמובן גם רגשות אשמה.. הרי זו הפעם הראשונה שלא צמתי מגיל תשע.. אני חושבת שהייתי צריכה להקיא את זה במילים.. כדי לסגור לעצמי מעגל פנימי. אני רגועה יותר עכשיו.. מחוייכת לקראת שנה חדשה ומלאת הבטחות.. כאילו - השנה סוויטי שלי באה עם כל השאריות שלה!!!!!!!!!!!!!!!!! מה יכול להיות רע בשנה הזו? היא קסומה!