יום כיפור

[maaiaa]

יום כיפור

עבר... ואיתו ה"יזכור". (יזכור זו תפילה שמתפללים לזכר אב / אם או קרוב אחר שאתה רוצה להזכירו). השנה התפללנו בבי"כ קטן יחסית, ושמחתי שלא הייתי צריכה לסבול את כל הפרצופים, כל שנה מחדש, כל הפרצופים של האנשים ש"איך היא מסתדרת" ואם אני טיפה מנוזלת ומקנחת את האף כולם "אווי, היא בוכה, רגישה.. ", הפרצופים הצבועים האלה.... אני לא רוצה שירחמו עליי!! אני לא צריכה את ההצגות האלה.. הרי עד יום כיפור הבא הם ישכחו... :'( כואב... מישהי פה אמרה יזכור? (אני באה ממשפחה דתית, תפילות וזה...)

 

[ח ל ו ן]

למרות הכל

החלטתי להגיב כאן מדי פעם על מה שנראה לי שמתאים. (אני בן ואני בן 17). אני השנה אמרתי יזכור בפעם הראשונה והיה לי מאוד מוזר, אבל היה לי קשה במיוחד כשאמרו יזכור לחברי הקהילה שנפטרו בטרם עת והזכירו את אמא

. אז בכיתי, והרגשתי מאוד לבד

(כל החברים היו בחוץ, ואבא ישב רחוק ממני).

 

[hartuvim]

היי

שלום לשניכם, מאיה ו"חלון". טוב שאתם כותבים. טוב לשמוע מכם. אני באה ממשפחה מאוד לא דתית, אף פעם לא הלכתי לבית כנסת ביום כיפור, לא צמים (אמא היתה צמה לפעמים). החוויות של יזכור שאתם מדברים עליהן לא מוכרות לי, אבל גרתי פעם בקיבוץ (קהילה וכו') אז אני זוכרת שהרגשתי כמוך מאיה, וגם כמוך "חלון". גם היה לי מוזר שאמא שלי ואנחנו נכללים באלו שמתו מוקדם/ ילדים בלי אמא וגם הרגשתי לבד הרבה פעמים וגם כעסתי על אלו שנראו עצובים אבל רוב הזמן לא התעניינו בשלומנו. אני יכולה לומר לכם שעכשיו, כשאני קצת יותר גדולה, אני מרגישה יותר טוב וחווה את הדברים קצת אחרת. אני מקווה שתרגישו יותר טוב בעתיד. * "חלון"- לא יודעת אם קיבלת את ההודעה האחרונה שלי, כתבתי לך ואולי זה לא הגיע (אשמח להמשיך בהתכתבות כמובן). * מאיה'לה- איך הולך עם ההכנות לפולין? איך את מרגישה עכשיו עם הנסיעה ומתי בכלל נוסעים? נשיקות וחיבוק גדול לכם יקרים!

 

[maaiaa]

ההכנות ממשיכות, בקצב...

טסים ב7 לנובמבר, וביינתים, אני טסה! אני מבטיחה ליידע בהמשך... (וזו הבטחה, ו"הבטחות צריך לקיים!!")

 

[lilach7]

יזכור,,,

כן , היזכור הזה לא הכי נעים, והכי מוזר להיות הכי צעירה בבית כנסת , השנה הייתי גם בבית כנסת שלא הכירו אותי, אבל דוקא שם היה זה רגע מוזר, כולם היו מאוד מבוגרים , ופשוט הרגשתי כ"כ מוזר,,,עם זאת זה היה רגע שהיה תמיד חשוב לאמא שלי, גם אבא שלה(סבי-שלא היכרתי)נפטר צעיר, , ואני זוכרת שתמיד הייתי נכנסת אחרי יזכור ואמא היתה עם דמעות בעיניים,עכשיו אני עם דמעות,,,אני חושבת שדווקא בגלל שבבית הכנסת כל החברות של אמא שלי , שאהבו והכירו אותה נמצאות, היתי מתחברת לזה יותר, כי שם יבינו אותי.עד היום הזה החברות של אמא שלי בקשר איתי , וזה מדהים, באיזה שהוא מקום כאילו אמא בעצמה איתי,,, אני לא מפגינה צורך שירחמו עליי, ולא נותנת לאנשים את ההרגשה שהם צריכים לרחם, לכן איני מרגישה שאנשים מרחמים עלי, אלא יותר נמצאים איתי ומבינים, למרות שאני בהחלט יכולה להבין למה את מרגישה שונה. אני מניחה שעם הזמן, מתחזקים , דברים משתנים, אל תשכחי, מי שנשאר איתך ביזכור מכיר מקרוב את השכול, גם אם הוא לא צעיר, זה כואב בכל גיל!!! אמא ואבא לעולם יישארו אמא ואבא,,,וזה תמיד כואב מאוד. אשמח לשמוע עוד עלייך, איך את מסתדרת בסה"כ בבית ,,,את מאוד צעירה, ואם אני הרגשתי שעמוד התווך שלי פשוט "קרס", ואני כבר"אדון לעצמי" ועדיין הרגשתי כ"כ פגיעה, וקטנה, אני רק יכולה לתאר לעצמי, שעלייך זה השפיע המון. אז החזיקי מעמד, נקווה שהזמן יקל עלינו ונצא מחוזקים יותר ויותר. תשתדלי להיאחז בדברים שאת נהנית מהם, ושטוב לך איתם. שנה טובה,,,לילך

 

[כנפיים לבנות]

היי...../images/Emo20.gif

בשנים האחרונות מאוד הקפדתי ללכת לבית הכנסת ולקרוא יזכור.. זה מאוד חשוב לי.. ואני תמיד מרגישה מוזר שאני הכי צעירה שם.. אבל השנה לא הלכתי.. פעם ראשונה שאני לא בבית בכיפור.. ולא ממש מצאתי את עצמי.. ולא הרגיש לי נכון..

מצטערת שכואב.. איתך..

 

[maaiaa]

אני לא חושבת שאתן מבינות מה מעצבן

בעצם זה הצביעות של האנשים. אלה שכל השנה, אם אני אעשה איזו "שטות" ידאגו להפיץ את זה לכולם, כמו ביצה, אבל במה שקשור ללרחם עליי, לכל אחד יש משהו להגיד בנידון. הקטע העצוב, זה שלפני שנתיים שמעתי מישהי אומרת לחברה שלה "ראית את הבת של ... (אני) מסכנהף כ"כ צעירה, ואחותה הקטנה, איך היא בכתה, איזה מזל שאחיהם הגדול שם.." התאפקתי לא להסתובב אליה להצויא לה לשון. כן זה תינוקי, אבל זו אישה שבאמצע השנה יכולה לרדת עלינו כ"כ הרבה, ופתאום, ביזכור, אני סוג של צדיקה מעונה!

 

[lilach7]

שימי קצוץ

את יודעת מה זה לשים קצוץ על כולם ??????????זה מה שאת צריכה לעשות,,, ובעיברית , לא לשים לב יותר מידי, רק את יודעת מה נכון לעשות, ומה יותר טבעי מלבכות ביזכור?או בבית קברות למשל ?, את צריכה לעשות מה שהכי טבעי לך, אנשים שיש להם צורך להסתכל על אחרים ולבקרם במו שציינת , בדרך כלל חיים על זה כדי להרגיש טוב עם הבעיות שלהם! אז עזבי את זה, עשי מה שמרגיש לך נכון, תמיד יהיו האנשים האלה שלחמם זה הרכילות,אני בהחלט יכולה להבין על מה את מדברת , ועל העובדה שבחברה הדתית, זה יכול להיות יותר מוגזם. כפי שאמרתי, החברים של ההורים שלי מאוד תומכים.ואוהבים. אבל,,,אני לא נותנת להם סיבה לרחם,,,החיים ממשיכים ,לא ?לא הכל נעצר עם אמא, ולומדים איך לחיות עם החוסר הענק הזה,ולומדים שאפשר אחרת (אפילו שזה כואב נורא). עכשיו הזמן משאיר לנו ברירה איך להתמודד, ולכל אחד זה זמן שונה. אני מקווה שעם הזמן, תצליחי להתגבר על הרגשות האלה, ושתצליחי בכל זאת למצוא את הפינה שלך בתוך כל זה, בלי קשר לאחרים. ולגבי טעויות,,,גם טבעי לעשות , בטח ובטח בגילך,ואני משערת שבלי אמא שתהיה ותכוון, זה קשה יותר.אז תיזהרי ,ושמרי על עצמך כמה שרק את יכולה והטעויות -את בן אדם, לא שונה מאף אחד,אז תעשי, את בטח גם לומדת מהן משהו,, אני מקווה שהזמן ימשיך ויחזק,אני שמחה שאת מעיזה וכותבת מה שיש לך על הלב ובוודאי כבר גילית שיש הרבה שמרגישות כמוך, אז את אל לבד ,,, שולחת חיבוק ענק

,ומאחלת שבת שלום. לילך