יום כיפור-

[רונית 1411]

יום כיפור-

ימים נוראים
הימים הנוראים מסמלים את המצב שבו הכוח העליון מגלה לנו את הפער בינינו לבינו: הוא כולו שופע טוב, אהבה ונתינה, ואילו אנו שרויים ברע, בשנאה ובניצול. לכן מצב זה מכונה "נורא".

יום הכיפורים
כיפורים מלשון כ-פורים, כמו פורים. חג הפורים מסמל את גמר תיקון הרצון האגואיסטי בכל האנושות. זהו מצב גבוה מאוד, שבו כולנו מתעלים לדרגת הכוח העליון - כוח האהבה - והופכים להיות כמוהו. אך לפני שנגיע לכך, עלינו לעבור את המצב המכונה "כפורים", שבו האדם מגלה מה חסר לו כדי להגיע לפורים, ומעלה תפילה לתיקון.

צום
הצום הוא סמל לכך שאסור לנו להשתמש ברצונות האגואיסטיים כפי שהם, טרם תיקונם.

תפילה

מקור המילה תפילה בשורש פ.ל.ל. אדם שמתפלל הוא אדם שדן,

מפליל את עצמו, ורואה כי טבעו אגואיסטי. כשהוא אינו מוכן עוד להמשיך ולהתייחס בצורה כזו אל הזולת, הוא פונה לכוח העליון בבקשה לשנות את טבעו. או אז, מתוך רצונו הכן, מגיע האור ומשנה אותו לטובה.

כל נדרי
בתפילת "כל נדרי" נאמר: "אנו מתירים להתפלל עם העבריינים". למרבה ההפתעה, על פי חכמת הקבלה, עבריין היא מדרגה נעלה מאוד. היא מתגלה לאדם בסיומו של תהליך ארוך שבו הוא מגלה את האהבה העצמית בתוכו, וקובע כי הוא בעצמו אותו עבריין. יחד עם זאת, האדם שמח בגילוי זה, משום שכעת, לאחר שגילה את מקור הרע, יש לו הזדמנות לפנות לכוח העליון ולבקש ממנו לתקנו לאהבת הזולת.

יונה הנביא
ביום הכיפורים אנו קוראים את סיפורו של יונה הנביא, שלא רצה להציל את אנשי העיר הגדולה נינווה, בירת אשור, ונענש על כך. בדומה ליונה, לכל אחד מאיתנו הישראלים יש תפקיד - להגיע לחיבור בינינו ולהפיץ את השיטה לעולם כולו. כותב על כך בעל הסולם (מאמר הערבות, אות כ'): "מוטל על האומה הישראלית להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוהה הזו של אהבת הזולת". אנו קוראים את סיפורו של יונה דווקא ביום הכיפורים, משום שזהו הזמן הטוב ביותר לעשות חשבון נפש, ולבדוק האם באמת אנו מממשים את תפקידנו.
לינק
http://www.kab.co.il/kabbalah/מושג-...aign=musag-lahag-hagei-tishrei-beor-akabbalah

חתימה טובה

 

[בני33]

***פורים,,,כ-פורים.

הקבלה מסבירה כך;
כאשר יגיע המשיח,כל החגים יעלמו,
כי כבר לא יהיה צורך באנרגיות המסויימות שלהם.
רק,,,,,חג-פורים ישאר,כלומר גם כיפורים יעלם,כי הוא רק,,,כ-פורים.

 

[רונית 1411]

ואם ניקח זאת כמשל בני

בכיפורים כולם מתחפשים לאנשים טובים...חחח

 

[פיה 61]

יום כיפור

יום כיפור - יום הכיפורים



יום הכיפורים - סליחות - יום חשבון הנפש של כל יהודי מאמין, מה משמעות השם? ולמה חוגגים אותו? טיפים לאנשים שצמים - לעבור את הצום בקלות



יום הכיפורים נחגג בי' בתשרי , עשרה ימים אחרי ראש השנה - הוא אחד החגים החשובים והמשמעותיים ביותר לעם היהודי, יום שגם יהודים חילוניים נוטים לכבד אותו ואת קדושתו. משמעות השם יום כיפור הוא מלשון "כפרה" - לכפר על החטאים של השנה שעברה. לכפר על חטאים שבין אדם למקום, ועל חטאים שבין אדם לחברו, כגון: רכילות, התייחסות בחוסר כבוד, אלימות וכדומה, ככתוב בתורה (ויקרא טז, כט-ל) : "וְהָיְתָה לָכֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ--הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה', תִּטְהָרוּ."





מנהגי החג - מנהיגים ביום הכיפורים



1. כפרה - תרנגול כפרות

כפרות, הוא מנהג יהודי קדום הנהוג בערב יום הכיפורים, המהווה מעין "פדיון הנפש". על פי המסורת, בערב יום כיפור או לפניו, מסובבים תרנגול או תרנגולת

(תרנגול לזכר, תרנגולת לנקבה), "כפרה" מעל לראש, כאשר על-ידי כך מתבצעת כפרת האדם. מנהגים שונים יש בכך, ישנם שמסובבים כסף ואחר כך תורמים אותו לצדקה או לעניים. לחילופין, ניתן להשתמש לצורך זה בדגים או בירק. אלו המשתמשים בתרנגול נוהגים לשחוט אותו (וישנם כאלו שנותנים אותו לעניים), ולתרום את הכסף לצדקה. המכפר מחזיק את הכפרה בידו הימנית ואומר מספר פסוקים הפותחים ב"בני אדם יושבי חושך וצלמוות". אחר כך, מעבירים את הכפרה ליד השמאלית ומסובבים אותה מעל הראש שלוש פעמים ואומרים: "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי, זה הכסף ילך לצדקה ואני אכנס ואלך לחיים טובים וארוכים ולשלום", מי שמשתמש בתרנגול יגיד: "זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך ואכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום".

מקור המנהג מימי קדם בדומה לשעיר לעזאזל שבו חיה נושאת על עצמה את עוון האדם.



2. צום ותענית

ביהדות, יום הכיפורים הוא יום צום ותענית. המצווה היסודית ביום זה, על פי ההלכה, היא עינוי הגוף, ככתוב בתורה (ויקרא טז, כט) :

"וְהָיְתָה לָכֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ--הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. "

איסור על חמשת עינוגי הגוף - אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה בשמנים, יחסי אישות, ונעילת נעלי עור. ע"פ חלק מהדעות רק אכילה ושתייה אסורות מן התורה, ושאר העינויים מקורות באיסור חכמים.



מטרת הצום מבוארת בתורה, בפסוק הסמוך לציווי על העינוי (ויקרא טז, ל):

"כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה', תִּטְהָרוּ"

בשונה מצומות אחרים ביהדות (כדוגמת תשעה באב) אשר בהם הצום הוא ביטוי לאבלות, ביום הכיפורים מטרת הצום היא לעינוי הגוף כתנאי לכפרה וכדי לשחרר את האדם ממגבלות הגוף ובכך לעשות אותו דומה למלאכים שאין להם צרכים גופניים, כדי שיוכל להתרכז בעבודה הרוחנית של היום.



3. איסור מלאכה

בהמשך לציווי על העינוי, מצווה התורה גם על שביתה:

"תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ -- הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. "

איסורי המלאכה ביום כיפור זהים לאיסורי המלאכה בשבת, ואין בהם את ההקלה הכתובה בימים טובים – התרת "מלאכת אוכל נפש". בדומה למצוות העינוי, גם עבירה על איסור המלאכה גוררת עונש כרת. (כרת הוא עונש שמופיע בתורה, ונזכר כעונשם של 36 חטאים. מסכת כריתות היא מסכת העוסקת בדברים הקשורים לעונש זה - "ונכרתה הנפש ההיא מעדת ישראל" ,שמות יב, יט)



4. תפילה - תפילת כל נדרי

ביום כיפור נוהגים להתפלל בבית הכנסת רוב רובו של היום. מתפללים את התפילות הרגילות של חג: (לפי הסדר) ערבית, שחרית, מוסף, מנחה) ונהוג להתפלל עטופים בטלית בכל התפילות. בחלק מקהילות האשכנזים נוהגים גם ללבוש קיטל לפי הפסוק "אם יהיו חטאיכם כשנים - כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע - כצמר יהיו". לצורך מילוי נפח התפילות הוספו פיוטים רבים



ביום כיפור מתפללים את תפילת כל נדרי: שני פיוטים, "לך אלי תשוקתי", שחיבר אברהם אבן עזרא ו"שמע קולי אשר ישמע בקולות" שחיבר רב האי גאון.

אשכנזים לפני אמירת כל נדרי", התפילה הציבורית הפותחת של יום כיפור, לפני תפילת ערבית, בה מתירים את הנדרים של השנה החולפת, ובעיקר נדרים שאינם מדעת, שהם מעשים שאנו חוזרים עליהם שוב ושוב (ובחלק מהנוסחים גם של השנה הבאה) ושבה מתחילים את יום כיפור.

תפילת מוסף של יום הכיפורים כוללת את "סדר העבודה" שבו מפרטים את סדר העבודה במקדש בעבר, מכיוון שזה היום היחיד שבו היה נכנס הכהן הגדול לקודש הקודשים בבית המקדש, לבקש כפרה על העם.

"תפילת נעילה" - שבה מסיימים את יום כיפור.

בשמע ישראל נהוג להגיד את הפסוק "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם במקום בלחש כנהוג בדרך כלל.

וידוי - בכל אחת מתפילות יום כיפור כולל תפילת מנחה שלפני יום כיפור משולב הוידוי כשהוא מסודר לפי אותיות האלף בית "אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי וכו'." כדי ליצור מכלול מקיף ושלם של וידוי סביב רובם של העבירות הקיימות



5. חשבון נפש ותשובה - בקשת סליחה

יום כיפור אמנם מכפר על העבירות שבין אדם למקום (לאל), אך על עבירות שבין אדם לחברו אין כפרה מהאל עד שיפייס את חברו, ועל כן אמרו חז"ל ש"עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה (ויפייס) את חברו". כתוצאה מכך נוצר מנהג שבו אנשים עושים חשבון נפש ותשובה, מבקשים סליחה איש מרעהו לקראת יום זה, ומיישבים חשבונות ישנים בדרכי שלום.

"סליחה חשוב מאוד שתושמע בפני כל נשמה טהורה פגועה.. שתהיה סליחה ומחילה מתוך כוונת אמת בעת שהיא מוכנה ונכונה להשמע.. אך לעיתים צריך גם לא מעט כוח כדי לדעת איך לסלוח..... איזה מזל שלנו היהודים, יש סידורים מיוחדים.. שאלהים נתן לנו את יום כיפורים." (מתוך כתבי טל שרון דיוגינס).


6. נעילת נעלי בד

ביום כיפור לא נועלים נעלי עור אלא נעלי בד מהסיבות הבאות: כאשר נועלים נעלי בד או גומי אנו מרגישים את האבנים שאנו דורכים עליהן, והן גורמות לכאבים בכל הרגל, הדבר מתאים לציווי "ועיניתם את נפשותכם". הסבר אחר הוא נעלי עור עשויים מעור בהמה. וביום הכיפורים חל איסור של "צער בעלי חיים" - גרימת סבל ועינויים לבעלי חיים. לכן ביום הכיפורים מבקשים מהאדם להתעלות ולהיות טהור ולא לעשות שום דבר שעלול לגרום לעינוי לבעלי חיים. (הרי"ף הרא"ש והשולחן ערוך צמצמו איסור זה לנעלי עור בלבד וכך ההלכה, בעוד רש"י ורבנו ירוחם הרחיבו איסור לזה לכל נעל נוחה, גם כזו העשויה מחומרים סינתטים, וכך נוהגים המחמירים, בשל הרצון לעשות שינוי מכל ימי השנה ולהרגיש תחושה של עינוי)



7. לבוש לבן

לבוש ל

 

[תפו ופוזה]

תעוזה של יום כיפור - יעל זולדן.

שוב מגיע יום כיפור, ואני מפחדת. אני לא אמורה לפחד. אני אמורה להיות מהורהרת, שקולה ושואפת להשתנות.

אני אמורה להרגיש את הזכות של יום כיפור, את ההנאה לעמוד לפני אלוקים, אבינו ומלכנו, שרוצה להאזין לנו ולזכות את כולנו. ואני מרגישה את כל הדברים האלה, באמת. אבל מעל לכל, עמוק בנשמתי במקום בו מונחת האמת, אני מפחדת. שוב הגיע יום הדין. בחנתי את עצמי ואני לא מוצאת את עצמי ראויה.

למדנו שעלינו להתנחם במחשבה שאלוקים הוא אב אוהב. אבל גם זה מפחיד אותי. בגלל שאני עצמי אמא, ולמרות אהבתי העמוקה והבלתי פוסקת לילדיי, עקצתי וגערתי וכעסתי וקינאתי ולפעמים גם פגעתי. הייתי רחוקה מאוד מהסטנדרט של רחמים, חסד ויושר שאני מצפה מעצמי.
חכמינו אומרים שאלוקים הוא המלך שלנו ואנחנו משרתיו, ואני מפחדת. משום שהעולם מלא באלימות וגסות וחוסר אנושיות והמלך שלנו בוודאי לא אוהב את זה.

בשנה שעברה עמדתי בבית הכנסת, לבושה לבן, והבטחתי כל מיני הבטחות. עם דמעות בעיניי וחור עמוק בליבי, ניצבתי לפני בוראי ונשבעתי להיות שונה, להיות טובה יותר. להיות נעימה יותר ורכה יותר, סבלנית יותר וביקורתית פחות. התכוונתי לכל מילה. אבל במבט לאחור על השנה שחלפה אני שואלת את עצמי: כמה שקרים אמרתי מבלי דעת, מבלי רצון, כשעמדתי לפני אלוקים ביום הקדוש ביותר בשנה? והאם הוא זוכר לי את זה לרעה?
שנה זו הייתה מלאה בקריאות התעוררות, ובכל זאת, כמה דברים שיניתי?
השנה נרצחו באכזריות חמישה ישראלים בבולגריה. השנה נספו בשריפה ברחובות אב וחמשת ילדיו, ובני משפחת אטיאס עלו בסערה השמיימה. אלפים אבדו בטייפונים וברעידות אדמה ובמחלות ובמלחמות. כמו כל שנה, גם שנה זו הייתה מלאה במסרים וקריאות התעוררות. ובכל זאת, כמה דברים שיניתי בחיי, בכמה החלטות עמדתי?
אני יכולה להשיב על כך תיכף ומייד – לא הרבה.
מה קרה? כיצד אבדו החלטותיי הטהורות מיום כיפור? פשוט מאוד. החיים שחקו אותי, בארציותם, בבוגדנותם. הבקרים התחילו מוקדם מידי והלילות הסתיימו מאוחר מידי. הייתה יותר מידי כביסה. היו יותר מידי כלים. נהייתי רגזנית ומשועממת וחסרת השראה. צנחתי מהחלטותיי ונחתתי שוב בימי הקודמים. בגדיי הלבנים התלכלכו. הבטחותיי הנעלות הפכו בהדרגה לשקרים.
לא עשיתי מה שאמרתי שאעשה. ואם אני יודעת את זה, אז גם הוא יודע את זה, ולכן אני מפחדת. האם הוא שוב יאמין לי, אם אני שוב אבְטיח? האם יהיה לי אומץ לבקש הזדמנות נוספת? הזדמנות שאני יודעת שלא מגיעה לי?
התשובה היא כן. אני מעיזה. משום שאם למדתי משהו בתור אמא, זה שאין כמו סליחה מעומק ליבו של ילד אהוב, כדי לצנן את הכעס. כשהם עומדים לפנינו, מצטערים ועצובים, אנחנו נזכרים שוב כמה שהם קטנים, צעירים, משתדלים... הלב שלנו יוצא אליהם ואנחנו סולחים.
וכמו בכל שנה, כשהנרות כבר דולקים וכולנו לבושים בלבן, אני יושבת להתפלל. אני לוחשת, בכנות ובלב מלא רגש - אני מצטערת. אני לא ראויה, אבל אני באמת מצטערת. בבקשה, תן לי עוד הזדמנות.


למרות שאני היחידה שמדברת, אני מרגישה כאילו שזו שיחה מקודשת. כן, חטאתי, אני אומרת, אבל לא התכוונתי.
נפלתי כמו שכל האנשים נופלים, בגלל שאנחנו לא מושלמים. אנחנו קטנים ועלובים ובעלי חסרונות.
אתה יודע את זה – אתה בראת אותנו! ולמרות שלא עשינו הכל נכון - אני ממשיכה - גם לא עשינו הכל רע, והעולם קשה ומסואב.

אנחנו מתאמצים לשמור על האנושיות שלנו, על המוסריות ועל התכלית. והערך שלנו נמצא בַּהתמודדות עצמה - אנחנו מנסים, וגם אם אנחנו נכשלים שוב ושוב, לפחות אנחנו מנסים.
החטאים שעשינו נבעו מחולשה ולא מרוע אני משפילה מבט אל המילים המקסימות שעל דף המחזור עד שהן מתערפלות מול עיניי הדומעות. אני מודה ומתוודה, אני פגומה, אני לא מושלמת. אני כועסת ומרמה ומקנאה וגאוותנית. אבל אלוקים, אתה שיודע את כל האמת, ודאי יודע שאני מצטערת. כלל ישראל מצטער היום, והחטאים שעשינו נבעו מחולשה ולא מרוע. גם אם התלכלכנו בכיעור - אני לוחשת לאלוקים - היינו גם מקסימים. בכינו בדמעות אמיתיות על הנרצחים, על החולים ועל הפצועים בכלל ישראל. חשנו באחדותם של היהודים שהם באמת משפחה אחת, ילדים של אברהם אבינו. התפללנו לעולם טוב יותר, הקמנו גמ"חים לעזרת הזולת, וקבוצות תפילה ושיעורי תורה. ניסינו ללמד את ילדינו להיות יותר טובים מאיתנו.


אז השנה, כשאני עומדת לפניך אלוקים, בבקשה הבט אל תוך ליבי כפי שרק אתה יכול. אל תסתכל על השנה שעברה.
אל תסתכל על אתמול. הסתכל על היום. אני מתכוונת לכל מה שאני אומרת כרגע, באמת. אני מצטערת.
אני מתחרטת על חטאיי. אני באמת מתכוונת לעזוב אותם ולא לחזור עליהם שוב.
אם לא הייתי ראויה בשנה הזאת, זה רק משום שאני קטנה ולא מושלמת. אולם אתה גדול ומושלם.

אתה אלוקים ואינך מוגבל כמונו בני התמותה. אבי, מלכי, אני מצטערת. ראה כמה אני קטנה, ואהוב אותי בכל אופן.
סלח לי ותן לי הזדמנות נוספת. סלח לכולנו ותן לנו עוד הזדמנות.

יעל זולדן