לא מאמינה בהתנצלויות מתוזמנות עפ"י
לוח שנה. בני הקטן (בן 4) חזר מהגן עם מכתב בו הוא מתנצל על כך שהרגיז אותי (?!) ועם אגרת בה כתוב "סליחה מכל הלב". זה נראה כ"כ מגוחך שמיד התחלתי לצחוק. מזל שאבא שלו החזיר אותו מהגן, אחרת הייתי גם תופסת שיחה עם הגננת ומבררת מה פשר השטות הזו, מה שהיה מסתיים בכעס גדול מצידה. אנחנו מחנכים דור שקורא ליום-כיפור "חג האפניים" , מתנצל בלי להתכוון ובלי להבין למה, וצם "בשביל הספורט". אני לא צמה בכיפור. אני מאד מכבדת את הדת היהודית ודווקא לכן אני חושבת שמי שאינו מאמין במשמעות של יום כיפור לא צריך לצום. זה מעבר למסורת של הדלקת נרות שבת או של קידוש (וגם זה לא מערך אצלנו). זו כאמור דעתי האישית ביותר. ביתי הבכורה צמה ואני מכבדת את רצונה. להתגאות? במשפחה, בחברים, באנשים שמצליחים לשרוד יום ועוד יום בסיר הלחץ הזה שקוראים לו "מדינת ישראל".