יום כייף מוצלח!
קצת מצער שאבא נעדר (וירוס בטן בתחילת השבוע גרם לבעיה בעבודה) ועדיין - היה נהדר. בבוקר הוא עוד שאל אם המורה מאשרת לי לקחת אותו. אמרתי שהוא שלי, לא של המורה. וכן, ליום אחד מותר לנו לא ללכת לביה"ס באופן חד פעמי שכזה. ואז התחיל היום: הנוף המרתק בדרך ירושלמה. קפה (לי) ושוקו (לו) להתרעננות עם הגיענו לבירה. מוזיאון המדע - שפע תערוכות מרתקות, מדריכה חביבה שמידי פעם ניגשה והעמיקה עבורנו את הידע, מקום הומה קבוצות שנתן תחושה של חיים וגם טעימה מהגיוון בעיר (קבוצה דוברת ערבית, קבוצת בנות עם מטורה-נזירה, קבוצת בנים-בלבד חובשי כיפות, וגם "סתם" ישראלים חילונים שכאלו). היינו שם 3 שעות ולא היה רגע דל. לאחר מכן ארוחה יפנית כמו שהוא אוהב, ישבנו בפינה שקטה שהילד ציין שמתאימה ל"זוגות שאוהבים" (כמובן שהצהרתי עלינו כזוג אוהב, ואז להפתעתי הילד הסביר לי שאני אמא ולא "דייט"! מאיפה זה בא?). למרות חששותי התייחסו לילד מאוד יפה (המקום הוגדר באתר שלו כ"צעיר וסקסי") והוא נהנה. סבב קניות במדרחוב - הילד מיוזמתו השקיע חלק מהכסף במתנונת לאחותו ("כי היא שלי ואני אוהב אותה") וילד שישן כל הדרך בחזרה. ריכוז כזה של זמן בילוי עם הילד הבוגר שלי היה מרתק, לא השתעממתי לרגע. גרם לי גם לראות חלק מהקשיים שלו ולהחליט שכן, אני רוצה איבחון. לא בטוחה בכלל שזו חגורת כתפיים בעייתית, חוששת יותר מהפרעת קשב. עכשיו כשעשיתי משהו טהור למען האושר לו, מרגישה שלווה יותר ללכת לכיוון הזה.
קצת מצער שאבא נעדר (וירוס בטן בתחילת השבוע גרם לבעיה בעבודה) ועדיין - היה נהדר. בבוקר הוא עוד שאל אם המורה מאשרת לי לקחת אותו. אמרתי שהוא שלי, לא של המורה. וכן, ליום אחד מותר לנו לא ללכת לביה"ס באופן חד פעמי שכזה. ואז התחיל היום: הנוף המרתק בדרך ירושלמה. קפה (לי) ושוקו (לו) להתרעננות עם הגיענו לבירה. מוזיאון המדע - שפע תערוכות מרתקות, מדריכה חביבה שמידי פעם ניגשה והעמיקה עבורנו את הידע, מקום הומה קבוצות שנתן תחושה של חיים וגם טעימה מהגיוון בעיר (קבוצה דוברת ערבית, קבוצת בנות עם מטורה-נזירה, קבוצת בנים-בלבד חובשי כיפות, וגם "סתם" ישראלים חילונים שכאלו). היינו שם 3 שעות ולא היה רגע דל. לאחר מכן ארוחה יפנית כמו שהוא אוהב, ישבנו בפינה שקטה שהילד ציין שמתאימה ל"זוגות שאוהבים" (כמובן שהצהרתי עלינו כזוג אוהב, ואז להפתעתי הילד הסביר לי שאני אמא ולא "דייט"! מאיפה זה בא?). למרות חששותי התייחסו לילד מאוד יפה (המקום הוגדר באתר שלו כ"צעיר וסקסי") והוא נהנה. סבב קניות במדרחוב - הילד מיוזמתו השקיע חלק מהכסף במתנונת לאחותו ("כי היא שלי ואני אוהב אותה") וילד שישן כל הדרך בחזרה. ריכוז כזה של זמן בילוי עם הילד הבוגר שלי היה מרתק, לא השתעממתי לרגע. גרם לי גם לראות חלק מהקשיים שלו ולהחליט שכן, אני רוצה איבחון. לא בטוחה בכלל שזו חגורת כתפיים בעייתית, חוששת יותר מהפרעת קשב. עכשיו כשעשיתי משהו טהור למען האושר לו, מרגישה שלווה יותר ללכת לכיוון הזה.
