בשתי השורות האחרונות, את שואלת שאלה תמוהה
"האם זה שהיא [ירושלים שלנו] תורם לנו או הורס?"
זו שאלה מוזרה, מכמה סיבות:
ראשית, מפני שבין אם אנחנו רוצים בכך ובין אם לא, ירושלים היא חלק מההיסטוריה והמורשת של העם היהודי. בלי קשר בכלל לשאלה הדתית, ברור לחלוטין שמהבחינה ההיסטורית אין עוד עם שיש לו זיקה כל עמוקה לירושלים כמו העם היהודי. אפילו לפי הפרשנות הכי ביקורתית של התנ"ך, ירושלים היתה מרכז החיים הרוחני שלנו במשך מאות רבות של שנים, ולא קיים אף עם אחר בעולם שיכול לטעון טענה דומה (כלומר, הם יכולים לטעון, אבל מבחינה עובדתית אין לטענות שלהם שום בסיס)
שנית, וזה אולי חשוב יותר, ירושלים היא לא "שלנו" והיא גם לא של אף אחד אחר. בוודאי לא מהבחינה הדתית. בעל הבית פה הוא הקדוש-ברוך-הוא ולא אנחנו. אנחנו רק משתמשים באדמה שלו בהיתר.
מה שנכון הוא, שבעולם שבו הדרך היחידה להבטיח שימוש חופשי בקרקע מסויימת היא ריבונות מדינית, אז ירושלים תצטרך להישאר בריבונותה של מדינת ישראל. אבל זהו שיקול פרקטי נטו, ולא איזושהי אמת אידיאולוגית מוחלטת. זה לא שירושלים היא "שלנו". זה שאנחנו נאלצים, במציאות הבלתי מושלמת של היום, להכריז על ריבונות מדינית במקום כדי שנוכל לממש את זיקתנו ההיסטורית אליו. הרי לא סתם היום הזה נקרא "יום שחרור ירושלים". הדגש פה הוא על שחרור העיר, ולאו דווקא על הכרזת בעלות.
אגב, אני חושב שבעתיד אוטופי אידיאלי, המעמד הראוי לירושלים הוא מעמד של עיר בינלאומית, כיאה למקום המכונה "טבור העולם". אני מאוד מקווה, שיבוא יום וירושלים תהפוך לבירת העולם והאנושות המאוחדת.
