יום טיול ליפו,
היום אני ואמא ניצלנו את תקופת המבחנים שלי, יום חופש מהעבודה שלה, ואת מזג האוויר היפה לצאת לטייל ביפו. פתחנו את הבוקר באחת-עשרה בהחלטה שנאכל משהו קטן (אמא מגיעה אחרי נסיעה ארוכה מהצפון, אני סתם מהבית של החבר שלא היה למי מאיתנו כוח לבשל), ולקראת הצהריים המאוחרים נפנה לארוחה אמיתית.
אז התיישבנו בבית קפה עלום שם שהיה צמוד לכיכר בשוק שאין בה דוכנים מסודרים, אלא אנשים באים למכור את מרכולתם בכיכר עצמה. על הקיר היה שלט אדום עם השם Lucky cup of Coffee אבל מחיפוש קצר בגוגל הסתבר שזה שם של רשת אמריקאית, שאני מניחה שאין לה קשר לבית הקפה הקטן בו ישבנו.
בכל מקרה, הזמנו שני כריכים בג'בטה (יש אפשרות לג'בטה, לחם לבן, ומשהו נוסף- פרוסות מרובעות שהמלצרית לא הצליחה להסביר לנו על פשרן. כנראה משהו של תל אביביות...): אחד סביח, והשני טוניסאי.
כריך הסביח היה בסדר ומשביע, אבל לא יותר מזה. לשמחתי החומוס שהיה כתוב בתפריט לא היה שם, כי אני שונאת חומוס, אבל לא הייתה כמעט נוכחות לטחינה, שהיא החלק החביב עלי בכריך. אבל נחמד, בסך הכל.
הכריך הטוניסאי היה יותר מוצלח בעיני. בהתחלה נוגסות ומרגישות רק את הטעם של הטונה, ואז מציף הטעם של הלימון הכבוש ופלפלים כתומים בתחמיץ. לא רטטתי בעונג, אבל היי- כריך לא רע בכלל, עם טעמים טובים.
כל כריך עלה כ30 שקלים, למיטב זכרוני, וקיבלנו כריך די מכובד, עם קערית קטנה של סלט בורגול בצד.
לשתייה הזמנו שני הפוך גדולים, אני שתיתי תפוז-גזר, כהרגלי, ואמא שתתה סלק-סלרי-ג'ינג'ר-תפוח (נראה לי שזה היה השילוב). אחרי ההזמנה ראינו מראה מוזר- המלצרית לקחה שתי כוסות ריקות וניגשה עמן לדוכן מיצים קרוב והביאה משם את המיץ. מצא חן בעינינו שילוב הפעולה בין שני הדוכנים, למרות שאם היינו קונות בנפרד את המיץ ודאי היינו משלמות מספר שקלים פחות.
בסך הכל הארוחה כולה הייתה בסביבות 110 שקלים, מוצדקים, נעימים שהחזיקו אותנו לאורך רוב היום.
היום אני ואמא ניצלנו את תקופת המבחנים שלי, יום חופש מהעבודה שלה, ואת מזג האוויר היפה לצאת לטייל ביפו. פתחנו את הבוקר באחת-עשרה בהחלטה שנאכל משהו קטן (אמא מגיעה אחרי נסיעה ארוכה מהצפון, אני סתם מהבית של החבר שלא היה למי מאיתנו כוח לבשל), ולקראת הצהריים המאוחרים נפנה לארוחה אמיתית.
אז התיישבנו בבית קפה עלום שם שהיה צמוד לכיכר בשוק שאין בה דוכנים מסודרים, אלא אנשים באים למכור את מרכולתם בכיכר עצמה. על הקיר היה שלט אדום עם השם Lucky cup of Coffee אבל מחיפוש קצר בגוגל הסתבר שזה שם של רשת אמריקאית, שאני מניחה שאין לה קשר לבית הקפה הקטן בו ישבנו.
בכל מקרה, הזמנו שני כריכים בג'בטה (יש אפשרות לג'בטה, לחם לבן, ומשהו נוסף- פרוסות מרובעות שהמלצרית לא הצליחה להסביר לנו על פשרן. כנראה משהו של תל אביביות...): אחד סביח, והשני טוניסאי.
כריך הסביח היה בסדר ומשביע, אבל לא יותר מזה. לשמחתי החומוס שהיה כתוב בתפריט לא היה שם, כי אני שונאת חומוס, אבל לא הייתה כמעט נוכחות לטחינה, שהיא החלק החביב עלי בכריך. אבל נחמד, בסך הכל.
הכריך הטוניסאי היה יותר מוצלח בעיני. בהתחלה נוגסות ומרגישות רק את הטעם של הטונה, ואז מציף הטעם של הלימון הכבוש ופלפלים כתומים בתחמיץ. לא רטטתי בעונג, אבל היי- כריך לא רע בכלל, עם טעמים טובים.
כל כריך עלה כ30 שקלים, למיטב זכרוני, וקיבלנו כריך די מכובד, עם קערית קטנה של סלט בורגול בצד.
לשתייה הזמנו שני הפוך גדולים, אני שתיתי תפוז-גזר, כהרגלי, ואמא שתתה סלק-סלרי-ג'ינג'ר-תפוח (נראה לי שזה היה השילוב). אחרי ההזמנה ראינו מראה מוזר- המלצרית לקחה שתי כוסות ריקות וניגשה עמן לדוכן מיצים קרוב והביאה משם את המיץ. מצא חן בעינינו שילוב הפעולה בין שני הדוכנים, למרות שאם היינו קונות בנפרד את המיץ ודאי היינו משלמות מספר שקלים פחות.
בסך הכל הארוחה כולה הייתה בסביבות 110 שקלים, מוצדקים, נעימים שהחזיקו אותנו לאורך רוב היום.