יום חיול
הזוועה מתחילה באזור 7-8 בבוקר בלשכת הגיוס הקרובה למקום מגוריך. אוטובוס נחמד יאסוף אותך משם אל הבקו"מ, שם יתרחש כל תהליך החיול. התהליך הולך כדלקמן: 1. רואים סרט שמנסה להצחיק (ולא מצליח). 2. מוסרים פרטי חשבון בנק 3. מדפיסים אצבעות, מצטלמים בפוטו-רצח ועושים צילום רנטגן פנורמי לשיניים. 4. אימות נתונים וחתימה על "מיני-צוואה" שבה את רושמת למי עוברים הפיצויים במקרה שתיהרגי, חס ושלום טפו-טפו-טפו. 5. זריקות. שלוש. בכתף. חיים עם זה. 6. מקבלים חוגר (אמיתי, בצבא תכלת, של חיילים אמיתיים. המשך יבוא) 7. קצין מיון - חותמים אצלו או אצלה על חוזה נישואים רשמי עם צבא ההגנה לישראל. החלק הכי מבאס בכל היום, לדעתי. 8. אפסנאות - מקבלים קיטבג מלא במדים ועוד כל מיני שטויות. חשוב למדוד את הכל (טוב, חוץ מהתחתונים) ולבדוק שהדברים יושבים טוב. אם לא - להחליף מיד!!! 9. כאן יש שתי אפשרויות. אם התמזל מזלך והגעת מוקדם לבקו"מ - ככל הנראה תשוחררי הביתה. תחליפי לאזרחי, תמסרי את חוגר התכלת ותקבלי במקומו תעודת דח"ש חומה שלא תקנה לך שום הנחה או הטבה (חוץ מחשבון חייל בבנק). במקרה הזה, תצאי משערי הבקו"מ באזור 11 לפני הצהריים. באפשרות השניה, הדפוקה יותר, תישארי לאכול צהריים בבקו"מ. לאחר מכן עלולים (מה זה עלולים? בטוח שזה יקרה!) לטרטר אותך ואת חברייך/חברותייך לשטוף כלים או לעשות עבודות רס"ר אחרות, וכך תשוחררו רק אחר הצהריים. פחות נעים, אך גם זה קורה. 10. את הקיטבג המלא סוחבים תוך אנחות לשער צפון של הבקו"מ (משם בדרך כלל משתחררים מהצבא) ומגיעים למסוף תל-השומר. עצה מועילה: אם את מגיעה עם רכב, רצוי שתחני אותו באזור מסוף תל-השומר, ותסעי בקו 2 הפנימי ללשכת הגיוס. עדיף לנסוע באוטובוס בדרך לשם, והאוטו יחכה לך ולקיטבג קרוב ליציאה, מאשר להחנות את האוטו בכניסה לבסיס, ולנסוע באוטובוס עד אליו לאחר מכן. מה להביא: את עצמך, את המסמכים הדרושים (צו גיוס, תעודת זהות, רישיון נהיגה, כרטיס אשראי/כספומט/פרטי חשבון בנק, אישורים רפואיים אם יש לך בעיות של הרגע האחרון) ומצב רוח טוב. אפשר להביא הורים לתמיכה נפשית (אם כי קצת דפוק לנוכח העובדה שתתראו מחדש בעוד כמה שעות). זכורים לכולנו מקרים של עתודאים שהוריהם דאגו להנציח את הרגע שבו הילדון שלהם מתחייל על ידי מצלמת וידאו, ודמעות כאילו הוא הולך לפחות לסיירת מטכ"ל - זה מוגזם ואף לא רצוי. וזהו, חיול נעים, שלך, מר אדוני
