Madonna Men
New member
יום השנה למותה של אוויטה ../images/Emo16.gif
היום ה- 26.7.06 כ 54 שנים חלפו מאז נפטרה אווה פרון (אוויטה) ממחלת הסרטן בארץ מולדתה ארגנטינה נראה כי השנים הבאות היו משבר גדול לכלכלת ארגנטינה, ולמצב החברתי הירוד, סיכום תולדות חייה ומותה של אווה פרון מי שהייתה הגברת הראשונה של ארגנטינה, שהחלה בתור שחקנית קולנוע בינונית ומשם עברה לפוליטיקה במטרה אחת לכבוש את השוק ואת לב האנשים ועשתה זאת כמו שאף אחת אחרת לא הצליחה עד ימינו אנו דמותה של אוויטה הגיעה במהרה למעמד בלתי מעורר של אלילה קדושה, ספרים על חייה, אלבומי תמונות, תקליטים עם נאומייה ממשיכים למשוך קהל יעד מכל השנים, ועדיין המחלוקות על אופייה השנון לא פתורים אך עם השנים נחשפו מסמכים ועדויות נוספים אשר המשיכו להלל את כבודה של המנוחה האצילה תחילת דרכה אווה דוארטה נולדה בעיירה לוס טולדוס כאחת מחמשת ילדיהם הבלתי-חוקיים של טבחית לא נשואה וחוואי נשוי, חואן דוארטה, וגדלה בעיירה חונין הסמוכה. מוצאה הנחות והתנכרות מצד משפחת אביה טיפחו בה כבר מילדות שאיפה עזה לטפס בסולם החברתי, בצד טינה יוקדת לבורגנות ולמעמד הביניים, שלימים תרמו לעיצוב חייה והשקפת עולמה. בגיל 15 הגיעה לבואנוס איירס כבת לווייתו של מוזיקאי נודד, שם פיתחה קריירה של שחקנית בינונית על הבמה ובאופרות סבון רדיופוניות. תוך שימוש מושכל באישיותה החזקה, שאפתנותה וכישוריה ה"נשיים" טיפסה במעלה הסולם החברתי והפכה להיות שחקנית מוכרת ומנהלת תחנת רדיו. את הקולונל חואן פרון, קצין מבטיח בצבא ארגנטינה שזה אך מונה לשר העבודה והרווחה, פגשה באירוע צדקה לגיוס תרומות למען נפגעי רעידת אדמה. היא הפכה לפילגשו, וב-1945 נישאה לו. היא טיפחה את השאיפות הפוליטיות של בעלה, ותוך שימוש במוצאה ממעמד הפועלים גייסה עבורו תמיכה רחבה מבין שורות ה"דסקמיסאדוס" ("חסרי החולצות") – ארגון הפועלים. במערכת הבחירות של 1946 היא השתמשה בתחנת הרדיו שלה לנשיאת נאומים פופוליסטים חוצבי להבות, בהם פנתה לעניי מעמד הפועלים לשכנעם לראות בפרון את נציגם הנאמן ביותר. הרבה בזכותה, ניצח פרון באותה מערכת בחירות ונבחר כנשיא ארגנטינה. כרעיית נשיא אווה פרון לצד בעלה, עם קהל מעריציםעם הפיכתה לרעיית הנשיא התגייסה לפעילות ציבורית נמרצת, מעל ומעבר למקובל ל"גברת הראשונה" ולמורת רוחם של רבים מהמעמד השולט. היא הייתה מעורבת בניהול ענייני המדינה, במיוחד בתחומי רווחה וחברה. היא הקימה את "קרן אווה פרון" לסיוע לעניים, קרן שגייסה נמרצות כספים, ופיזרה אותם על מטרות חברתיות באותה נמרצות. רמיזות על אי-סדרים כספיים בניהול הקרן טושטשו ונדחקו לקרן זווית, ואווה פרון הייתה לדמות הפופולרית והמשפיעה בארגנטינה. סגנון חייה נודע כראוותני ומנקר עיניים, מה שלא פגע בהערצת ההמונים כלפיה - היא הייתה מושא פולחן אישיות להמוני העם ותמונתה נישאה בכל מקום בארגנטינה. למרות זאת, נזהרה שלא להאפיל יתר על המידה על דמותו של בעלה, והקפידה לציין בכל הזדמנות שהוא ההשראה האמיתית לפעילויות הצדקה שלה. השמועות אמרו שחייהם האישיים דווקא לא התנהלו על מי מנוחות, על אף העובדה שניכרה הערצה הדדית ביניהם. לזוג לא היו ילדים, וספקולציות עסקו בחיי המין שלהם – או, ליתר דיוק, בהיעדרם. להערצת ההמונים לא הייתה שותפה האליטה הארגנטינית, אשר בזה למוצאה הנחות ולדרך המינית מדי, לשיטתם, שבה בנתה את הקריירה שלה, וסברה שמעורבותה בניהול המדינה מופרזת. אווה פרון, מצידה, התייחסה למבקרים אלה בביטול, כינתה אותם "האוליגרכים", והמשיכה לפעול למען המוני העם המעריצים. ב-1947 יצאה אווה פרון לסיור יחסי ציבור באירופה, שנודע בכינויו "סיור הקשת בענן". היא ביקרה בספרד ונפגשה עם הרודן הפשיסט פרנסיסקו פרנקו, ועם ראשי מדינות נוספים באיטליה ובצרפת. בקרית הוותיקן נפגשה עם האפיפיור. אווה פרון הייתה פעילה מאוד בנושאים פמיניסטיים. היא התגייסה למאבק למען הענקת זכות בחירה לנשים, ופעלה להקמת מפלגת נשים פרוניסטית. במקביל, ניהלה יחד עם בעלה את ענייני המדינה ביד ברזל, תוך השתקת מתנגדים ומבקרים, לעיתים מאסרם, וסגירת עיתונים שביקרו את התנהלותם. ב-1951 סברה שהגיעה השעה לממש פורמלית את מעמדה השלטוני, ופעלה לקבל מינוי של סגן-נשיא, לצד בעלה. אליטת הצבא סברה שבזאת הגדישה את הסאה, והפעילה לחץ תקיף על פרון לביטול מועמדותה לתפקיד. זמן קצר לאחר מכן נפטרה אווה פרון מסרטן הרחם, בשנת 1952, והיא בת 33 בלבד. אחרי מותה בעקבות מותה הוכרז אבל לאומי בארגנטינה, והמוני העם התייפחו ברחובות ובכנסיות ברחבי המדינה. גופתה של אווה פרון המשיכה את הביוגרפיה הסוערת של בעליה: הגופה נחנטה והוצגה לראווה, והייתה מוקד עלייה לרגל עד נפילתו של חואן פרון בהפיכה צבאית ב-1955, והגלייתו. אז הוברחה הגופה מחוץ לגבולות המדינה, אל מילאנו שבאיטליה שם נקברה. ב-1971, לאחר 16 שנה, הוצאה מקברה והועברה לקבורה במדריד. בינתיים שב חואן פרון מהגלות לארגנטינה, לקדנציה נוספת כנשיא. הוא נפטר ב-1974, ואז הוחזרה גופת אווה פרון לארגנטינה והוצגה בצד גופתו במעון הנשיאותי. השלטון החדש במדינה החליט למנוע את הפיכת המקום למקדש לבני הזוג, וגופת אווה פרון הופרדה מגופת בעלה ונקברה סופית באחוזת הקבר של משפחת דוארטה, בבית הקברות לה רקולטה בבואנוס איירס. אתר קברה משמש עד היום מוקד עלייה לרגל למעריציה, ושאר סקרנים ותיירים. כדי למנוע את גניבת הגופה, היא קבורה במעין כספת בטון בעומק רב באדמה. דמותה של אווה פרון ניכרה בשאפתנות וכושר שכנוע עצומים שסחפו אחרייה עם שלם שהאמין שהיא המושיעה הגדולה עד היום מעריצה הרבים מרבים לשמר את זכרה בכל דרך אפשרית, אהבת אמת לאישה הגדולה שרצתה להביא את ארגנטינה לישועה מסבל, עוני ומלחמת אזרחים היו כאלה שאומרים כי אילולא אוויטה ארגנטינה לא הייתה קיימת היום, באוויטה-סיטי עיר שבנתה אווה לנזקקים מתגוררים היום ילדיהם של אלה שקיבלו את מפתחות הבתים מאווה פרון עצמה ומודים על היום בו דרכה כף רגלה של אוויטה בפתח ביתם, תמונתה מעוטרת להם בביתם והם מתפללים על היום בו תחזור הישועה לעמם ותחזיר אליהם את אהובתם המנוחה. חייה ומותה סיפקו השראה ליצירות רבות, בינהם המחזמר "אוויטה" שכתבו טים רייס- ואנדרו לוויד וובר שהעולה לראשונה בברוודוי ב-1978 וסחף אחריו ביקרות מרשימות מצד הקהל האמריקאי-אירופאי, לאחר כמעט 20 שנה חזר המחזמר למסכים בגירסא קולנועית משובחת בכיכובה של המגה-סטאר הגדולה מדונה, שהתגובות בהגיעה לארגנטינה להצטלם על מרפסת ה"קאסה רוסדה" גררו תגובות נזעמות על כך שבחורה כמו מדונה משחקת את הקדושה אוויטה, לאחר סיום הצילומים, הוקרן הסרט לראשונה בארגנטינה במשכן הנשיא בנוחכות אנשי כבוד, צוות הפקת הסרט ומדונה, והביקרות חזרו לשבח. גם בישראל לא שחכו את הגדולה המעונה, ובת"א פינת יבנה נפתח לו בית קפה קטן ויפיפה העונה לשם "אוויטה" ומשרת קהל לקוחות רב, את קירות בית הקפה, מעטרים תמונתיה של אווה פרון מושיעת הנזקקים, אשת התקווה הגדולה של ארגנטינה לסיכום יאמר כי אוויטה לא הייתה פשיסטית כלל וגם ממש לא אנטישמית, ועוד כינויי זימה שדבקו בה הגיעו מסבב האוליגרכיה השמרנית ששנאה את מקומה של אווה פרון בסיבבתם החברתית השמורה היא אינה גזלה כספי ממשלה לטובת מלובשייה, ואינה פקדה על בזיזת כספים מאנשי החברה הגבוהה וכמובן שאינה הייתה אחראית על מבצעי הצבא אשר הוציאו אנשים להורג שהתנגדו למשטרו של פרון אין לאמר כי הייתה תלית טובה שכלה תכלת היו לה מעלות וירידות כמו לכל בנאדם אך פושעת מלחמה היא ממש לא הייתה ! אם כל "הרע" שמספרים עלייה טמון גם הטוב שהועיל להמונים מאזרחי ארגנטינה גם כיום.
היום ה- 26.7.06 כ 54 שנים חלפו מאז נפטרה אווה פרון (אוויטה) ממחלת הסרטן בארץ מולדתה ארגנטינה נראה כי השנים הבאות היו משבר גדול לכלכלת ארגנטינה, ולמצב החברתי הירוד, סיכום תולדות חייה ומותה של אווה פרון מי שהייתה הגברת הראשונה של ארגנטינה, שהחלה בתור שחקנית קולנוע בינונית ומשם עברה לפוליטיקה במטרה אחת לכבוש את השוק ואת לב האנשים ועשתה זאת כמו שאף אחת אחרת לא הצליחה עד ימינו אנו דמותה של אוויטה הגיעה במהרה למעמד בלתי מעורר של אלילה קדושה, ספרים על חייה, אלבומי תמונות, תקליטים עם נאומייה ממשיכים למשוך קהל יעד מכל השנים, ועדיין המחלוקות על אופייה השנון לא פתורים אך עם השנים נחשפו מסמכים ועדויות נוספים אשר המשיכו להלל את כבודה של המנוחה האצילה תחילת דרכה אווה דוארטה נולדה בעיירה לוס טולדוס כאחת מחמשת ילדיהם הבלתי-חוקיים של טבחית לא נשואה וחוואי נשוי, חואן דוארטה, וגדלה בעיירה חונין הסמוכה. מוצאה הנחות והתנכרות מצד משפחת אביה טיפחו בה כבר מילדות שאיפה עזה לטפס בסולם החברתי, בצד טינה יוקדת לבורגנות ולמעמד הביניים, שלימים תרמו לעיצוב חייה והשקפת עולמה. בגיל 15 הגיעה לבואנוס איירס כבת לווייתו של מוזיקאי נודד, שם פיתחה קריירה של שחקנית בינונית על הבמה ובאופרות סבון רדיופוניות. תוך שימוש מושכל באישיותה החזקה, שאפתנותה וכישוריה ה"נשיים" טיפסה במעלה הסולם החברתי והפכה להיות שחקנית מוכרת ומנהלת תחנת רדיו. את הקולונל חואן פרון, קצין מבטיח בצבא ארגנטינה שזה אך מונה לשר העבודה והרווחה, פגשה באירוע צדקה לגיוס תרומות למען נפגעי רעידת אדמה. היא הפכה לפילגשו, וב-1945 נישאה לו. היא טיפחה את השאיפות הפוליטיות של בעלה, ותוך שימוש במוצאה ממעמד הפועלים גייסה עבורו תמיכה רחבה מבין שורות ה"דסקמיסאדוס" ("חסרי החולצות") – ארגון הפועלים. במערכת הבחירות של 1946 היא השתמשה בתחנת הרדיו שלה לנשיאת נאומים פופוליסטים חוצבי להבות, בהם פנתה לעניי מעמד הפועלים לשכנעם לראות בפרון את נציגם הנאמן ביותר. הרבה בזכותה, ניצח פרון באותה מערכת בחירות ונבחר כנשיא ארגנטינה. כרעיית נשיא אווה פרון לצד בעלה, עם קהל מעריציםעם הפיכתה לרעיית הנשיא התגייסה לפעילות ציבורית נמרצת, מעל ומעבר למקובל ל"גברת הראשונה" ולמורת רוחם של רבים מהמעמד השולט. היא הייתה מעורבת בניהול ענייני המדינה, במיוחד בתחומי רווחה וחברה. היא הקימה את "קרן אווה פרון" לסיוע לעניים, קרן שגייסה נמרצות כספים, ופיזרה אותם על מטרות חברתיות באותה נמרצות. רמיזות על אי-סדרים כספיים בניהול הקרן טושטשו ונדחקו לקרן זווית, ואווה פרון הייתה לדמות הפופולרית והמשפיעה בארגנטינה. סגנון חייה נודע כראוותני ומנקר עיניים, מה שלא פגע בהערצת ההמונים כלפיה - היא הייתה מושא פולחן אישיות להמוני העם ותמונתה נישאה בכל מקום בארגנטינה. למרות זאת, נזהרה שלא להאפיל יתר על המידה על דמותו של בעלה, והקפידה לציין בכל הזדמנות שהוא ההשראה האמיתית לפעילויות הצדקה שלה. השמועות אמרו שחייהם האישיים דווקא לא התנהלו על מי מנוחות, על אף העובדה שניכרה הערצה הדדית ביניהם. לזוג לא היו ילדים, וספקולציות עסקו בחיי המין שלהם – או, ליתר דיוק, בהיעדרם. להערצת ההמונים לא הייתה שותפה האליטה הארגנטינית, אשר בזה למוצאה הנחות ולדרך המינית מדי, לשיטתם, שבה בנתה את הקריירה שלה, וסברה שמעורבותה בניהול המדינה מופרזת. אווה פרון, מצידה, התייחסה למבקרים אלה בביטול, כינתה אותם "האוליגרכים", והמשיכה לפעול למען המוני העם המעריצים. ב-1947 יצאה אווה פרון לסיור יחסי ציבור באירופה, שנודע בכינויו "סיור הקשת בענן". היא ביקרה בספרד ונפגשה עם הרודן הפשיסט פרנסיסקו פרנקו, ועם ראשי מדינות נוספים באיטליה ובצרפת. בקרית הוותיקן נפגשה עם האפיפיור. אווה פרון הייתה פעילה מאוד בנושאים פמיניסטיים. היא התגייסה למאבק למען הענקת זכות בחירה לנשים, ופעלה להקמת מפלגת נשים פרוניסטית. במקביל, ניהלה יחד עם בעלה את ענייני המדינה ביד ברזל, תוך השתקת מתנגדים ומבקרים, לעיתים מאסרם, וסגירת עיתונים שביקרו את התנהלותם. ב-1951 סברה שהגיעה השעה לממש פורמלית את מעמדה השלטוני, ופעלה לקבל מינוי של סגן-נשיא, לצד בעלה. אליטת הצבא סברה שבזאת הגדישה את הסאה, והפעילה לחץ תקיף על פרון לביטול מועמדותה לתפקיד. זמן קצר לאחר מכן נפטרה אווה פרון מסרטן הרחם, בשנת 1952, והיא בת 33 בלבד. אחרי מותה בעקבות מותה הוכרז אבל לאומי בארגנטינה, והמוני העם התייפחו ברחובות ובכנסיות ברחבי המדינה. גופתה של אווה פרון המשיכה את הביוגרפיה הסוערת של בעליה: הגופה נחנטה והוצגה לראווה, והייתה מוקד עלייה לרגל עד נפילתו של חואן פרון בהפיכה צבאית ב-1955, והגלייתו. אז הוברחה הגופה מחוץ לגבולות המדינה, אל מילאנו שבאיטליה שם נקברה. ב-1971, לאחר 16 שנה, הוצאה מקברה והועברה לקבורה במדריד. בינתיים שב חואן פרון מהגלות לארגנטינה, לקדנציה נוספת כנשיא. הוא נפטר ב-1974, ואז הוחזרה גופת אווה פרון לארגנטינה והוצגה בצד גופתו במעון הנשיאותי. השלטון החדש במדינה החליט למנוע את הפיכת המקום למקדש לבני הזוג, וגופת אווה פרון הופרדה מגופת בעלה ונקברה סופית באחוזת הקבר של משפחת דוארטה, בבית הקברות לה רקולטה בבואנוס איירס. אתר קברה משמש עד היום מוקד עלייה לרגל למעריציה, ושאר סקרנים ותיירים. כדי למנוע את גניבת הגופה, היא קבורה במעין כספת בטון בעומק רב באדמה. דמותה של אווה פרון ניכרה בשאפתנות וכושר שכנוע עצומים שסחפו אחרייה עם שלם שהאמין שהיא המושיעה הגדולה עד היום מעריצה הרבים מרבים לשמר את זכרה בכל דרך אפשרית, אהבת אמת לאישה הגדולה שרצתה להביא את ארגנטינה לישועה מסבל, עוני ומלחמת אזרחים היו כאלה שאומרים כי אילולא אוויטה ארגנטינה לא הייתה קיימת היום, באוויטה-סיטי עיר שבנתה אווה לנזקקים מתגוררים היום ילדיהם של אלה שקיבלו את מפתחות הבתים מאווה פרון עצמה ומודים על היום בו דרכה כף רגלה של אוויטה בפתח ביתם, תמונתה מעוטרת להם בביתם והם מתפללים על היום בו תחזור הישועה לעמם ותחזיר אליהם את אהובתם המנוחה. חייה ומותה סיפקו השראה ליצירות רבות, בינהם המחזמר "אוויטה" שכתבו טים רייס- ואנדרו לוויד וובר שהעולה לראשונה בברוודוי ב-1978 וסחף אחריו ביקרות מרשימות מצד הקהל האמריקאי-אירופאי, לאחר כמעט 20 שנה חזר המחזמר למסכים בגירסא קולנועית משובחת בכיכובה של המגה-סטאר הגדולה מדונה, שהתגובות בהגיעה לארגנטינה להצטלם על מרפסת ה"קאסה רוסדה" גררו תגובות נזעמות על כך שבחורה כמו מדונה משחקת את הקדושה אוויטה, לאחר סיום הצילומים, הוקרן הסרט לראשונה בארגנטינה במשכן הנשיא בנוחכות אנשי כבוד, צוות הפקת הסרט ומדונה, והביקרות חזרו לשבח. גם בישראל לא שחכו את הגדולה המעונה, ובת"א פינת יבנה נפתח לו בית קפה קטן ויפיפה העונה לשם "אוויטה" ומשרת קהל לקוחות רב, את קירות בית הקפה, מעטרים תמונתיה של אווה פרון מושיעת הנזקקים, אשת התקווה הגדולה של ארגנטינה לסיכום יאמר כי אוויטה לא הייתה פשיסטית כלל וגם ממש לא אנטישמית, ועוד כינויי זימה שדבקו בה הגיעו מסבב האוליגרכיה השמרנית ששנאה את מקומה של אווה פרון בסיבבתם החברתית השמורה היא אינה גזלה כספי ממשלה לטובת מלובשייה, ואינה פקדה על בזיזת כספים מאנשי החברה הגבוהה וכמובן שאינה הייתה אחראית על מבצעי הצבא אשר הוציאו אנשים להורג שהתנגדו למשטרו של פרון אין לאמר כי הייתה תלית טובה שכלה תכלת היו לה מעלות וירידות כמו לכל בנאדם אך פושעת מלחמה היא ממש לא הייתה ! אם כל "הרע" שמספרים עלייה טמון גם הטוב שהועיל להמונים מאזרחי ארגנטינה גם כיום.