eranlevi1984
New member
יום השואה
אני לא בן למשפחה של ניצולי שואה(ככל שידוע לי)ולכן יש דיטנס מסויים מהנושא כל השנה פרט ליום השואה. מבחינתי יום השואה קיבל משמעות הרבה הרבה יותר חשובה אחרי שחזרתי מהמסע לפולין ב2002. לפני המסע-אתה בסך הכל ניזון מידע ממורים,מסרטים,ספרים....אבל זה לא זה, כי אין חיבור רגשי למשהו שיחסית אסון נוראי לעם שהוא שלי(למרות הבדלי העדות..) ואז החלטתי לצאת למסע.למזלי הייתה להורים שלי יכולת כלכלית לאפשר לי לצאת למסע היקר הזה(ודרך אגב אני חושב שבמדינה שכ"כ מקדשת את השואה זו צריכה להיות אופציה פתוחה לכל אחד לצאת לשם לפחות במימון של 50%) במסע הגעתי לרמות הקשבה מטורפות שלא ידעתי שאני מסוגל להגיע אליהן,פחדתי לאבד פיסת סיפור שסיפרו לנו אנשי העדות. כמובן שהרגשות מציפים שם והדמעות זולגות בלי הפסקה ופתאום אתה מקבל פרופורציה משונה לחיים בארץ-כמה חשוב שיש לנו את המדינה הקטנה והמסריחה הזאת,שכל יום נהרגים בה אנשים מאלף ואחת סיבות אבל תמיד כשמיליון הישראלים חוזרים מחו"ל אחרי חופשים הו מוחאים כפיים בנחיתה!!! מעבר לזה הייתי דיי בשוק מכל המדיע שספגתי והתחלתי להבין משהו מאוד חשוב: שאני בתור "דור שלישי" חייב לזכור הכל!!! כי אם אחרי 60 שנה מכחישי השואה כנשיא איראן חוגגים מה היה עוד 40 שנה?!!! מעבר לזה חשבתי לעצמי וואלה אני מבין איך אפשר להכחיש שואה(ושלא תתבלבלו אני לא מצדיק את המכחישיםן נהפוך הוא אני תופס אותם בחולשתם השכלית)-וואלה אני עומד בכניסה לבירקנאו מול המשרפות,צועד על הפסים ומרגיש בסרט של סטיבן ספילברג...ואז אתה קולט כמה חשוב לראות את המקום ולזכור הכל כדי להפריך את טענות מכחישי השואה. לפני חודש וחצי המשלחת מבי"ס יצאה עם אשת העדות שלי-רחל. ושלחתי לה מכתב עם בת דודה שלי.צירפתי אותו כאן. אני להבדיל מהרבה אנשים לא מדליק נר רק ביום השואה או בכל יום זכרון אחר אני יודע שזה פשוט נמצא בתוכי כל הזמן,אני חיי על יסודות אנושיים שניצלו מהשואה הזאת....ואני לא אשכח...
אני לא בן למשפחה של ניצולי שואה(ככל שידוע לי)ולכן יש דיטנס מסויים מהנושא כל השנה פרט ליום השואה. מבחינתי יום השואה קיבל משמעות הרבה הרבה יותר חשובה אחרי שחזרתי מהמסע לפולין ב2002. לפני המסע-אתה בסך הכל ניזון מידע ממורים,מסרטים,ספרים....אבל זה לא זה, כי אין חיבור רגשי למשהו שיחסית אסון נוראי לעם שהוא שלי(למרות הבדלי העדות..) ואז החלטתי לצאת למסע.למזלי הייתה להורים שלי יכולת כלכלית לאפשר לי לצאת למסע היקר הזה(ודרך אגב אני חושב שבמדינה שכ"כ מקדשת את השואה זו צריכה להיות אופציה פתוחה לכל אחד לצאת לשם לפחות במימון של 50%) במסע הגעתי לרמות הקשבה מטורפות שלא ידעתי שאני מסוגל להגיע אליהן,פחדתי לאבד פיסת סיפור שסיפרו לנו אנשי העדות. כמובן שהרגשות מציפים שם והדמעות זולגות בלי הפסקה ופתאום אתה מקבל פרופורציה משונה לחיים בארץ-כמה חשוב שיש לנו את המדינה הקטנה והמסריחה הזאת,שכל יום נהרגים בה אנשים מאלף ואחת סיבות אבל תמיד כשמיליון הישראלים חוזרים מחו"ל אחרי חופשים הו מוחאים כפיים בנחיתה!!! מעבר לזה הייתי דיי בשוק מכל המדיע שספגתי והתחלתי להבין משהו מאוד חשוב: שאני בתור "דור שלישי" חייב לזכור הכל!!! כי אם אחרי 60 שנה מכחישי השואה כנשיא איראן חוגגים מה היה עוד 40 שנה?!!! מעבר לזה חשבתי לעצמי וואלה אני מבין איך אפשר להכחיש שואה(ושלא תתבלבלו אני לא מצדיק את המכחישיםן נהפוך הוא אני תופס אותם בחולשתם השכלית)-וואלה אני עומד בכניסה לבירקנאו מול המשרפות,צועד על הפסים ומרגיש בסרט של סטיבן ספילברג...ואז אתה קולט כמה חשוב לראות את המקום ולזכור הכל כדי להפריך את טענות מכחישי השואה. לפני חודש וחצי המשלחת מבי"ס יצאה עם אשת העדות שלי-רחל. ושלחתי לה מכתב עם בת דודה שלי.צירפתי אותו כאן. אני להבדיל מהרבה אנשים לא מדליק נר רק ביום השואה או בכל יום זכרון אחר אני יודע שזה פשוט נמצא בתוכי כל הזמן,אני חיי על יסודות אנושיים שניצלו מהשואה הזאת....ואני לא אשכח...