יום השואה/הזכרון

[מור לבבב]

יום השואה/הזכרון

עוד מעט יום השואה מגיע,רציתי לשאול מה אתם עושים ביום הזה? אני מתכוונת שבתור נכדה של ניצולי שואה מתענינת בשואה, אני זוכרת לפני שאמא נפטרה ראיתי סרטים על השואה ואחר כך זה השאיר לי הרגשה רעה.. ואחרי שאמא נפטרה עם כל מה שראיתי ועברתי הגעתי למסקנה שעדיף שאני לא אראה את הדברים האלה ושבימים האלה אני אשתדל להתרחק כמה שיותר מהדברים המזעזעים שקרו שם.. מה איתכם ,איך מתמודדים עם היום הקשה הזה?

 

[eshkolit32]

יום קשה

כשהיתי קטנה יותר ראיתי המון סרטים. היום אני כבר בקושי עושה את זה. למשפחה שלי משני הצדדים היה קשר למלחמה הארורה ההיא. בכלל, נראה לי שזה נושא שנוגע לכולנו ומענין את כולם. אני אישית מודה שהיום בדר"כ אני משתדלת לא לראות כלום בטלויזיה ביום הזה, אלא אם כן אלה דברים ממש מתונים ולא קשים ובוטים....הסרטים האלה יכולים לדכא בצורה שלא תאמן. אני מעדיפה למשל לראות סיפורים אישיים של ניצולים. אבל אני כן חושבת שהשואה היא נושא שחשוב מאד שידובר וייזכר בישראל ובעולם כולו. אני מרגישה שגם אם אני לא רואה סרט ביום שואה מסוים - השואה עדיין צרובה לי בתודעה, ואי אפשר להזיז אותה משם....הסיפורים ששמעתי בבית, הזכרונות... זה יום כ"כ קשה שאפילו הצפירה מעציבה ומפחידה אותי..... דרך אגב ראיתם את הסרט "החיים יפים"? (תמונה מתוכו מופיעה בדף הפורום לידי הודעת המנהלת...)

 

[מור לבבב]

בטח..וכן שמתי לב ../images/Emo13.gif

סרט יפה מאוד ועצוב..(מן הסתם) ואני שמחה שאני לא לבד בעניין הזה.

 

[eshkolit32]

טוב לדעת

שגם את אהבת את הסרט הזה....אחד הסרטים הכי יפים שנעשו על השואה, לדעתי. הוא באמת מראה לא רק את הכאב אלא גם את היופי.

 

[מור לבבב]

??!

איזה יופי? זה לא אמיתי

נ.ב. שמתי לב שפעם שנאתי הומור שחור ומאז שאמא נפטרה לפעמים אני משתמשת בו.. למרות שלא בצורה מוגזמת..מוזר.

 

[eshkolit32]

ברור שזה

סרט שמדבר על השואה. כשכתבתי שהיה שם גם יופי התכוונתי ליחסים שם, לאהבה בין ההורים ולאהבה שלהם לילד. לא התכוונתי להקל ראש באופי הטרגי של הסרט, חס וחלילה. וכן, נראה לי שהומור שחור זה דבר שמשתמשים בו יותר כשקורים דברים קשים בחיים. לפעמים זה אפילו קצת מקל, לא?

 

[מור לבבב]

אממ כן

כי פעם ממש שנאתי הומור כזה.. הסרט ממש יפה ,אפילו לפני חודש ראיתי אותו שוב עד הקטע שאספו אותם,כי זה גם מדכא.. השחקן טוב..

 

[sivosh]

ביום השואה, בתור נכדה לניצולת שואה

אני קודם כל מתקשרת לסבתא, לדרוש את שלומה, לראות איך היא מקרגישה. מכיוון שהייתי במסע לפולין לפני כמה שנים. זה נהפך אצלי "למסורת": להסתכל על התמונות, לקרוא את היומן מסע שכתבתי. ולראות סרט לצערי השנה אני עובדת בערב השואה. אבל אלו דברים שלא ימנעו ממני לעשות אותם. ביום הזכרון זהבאמת קשה. גם לפני שאבא נפטר. מישהו שהיה איתי בצבא נפטר בתאריך הזה, וכמעט שנה עברה מאז שמישהו שלמד איתי נהרג בתאונת דרכים ובנוסף להכל יש את אבא- שהוא בעצמו בעברו נלחם למען ישראל ונפצע. אני לא יודעת איך אני יתמודד, אני יודעת שיהיה קשה, אבל אני יודעת גם שיש סביבי חברות קרובות ויהיה לי משענת אם אני אצטרך ליפול. אותי יותר מדאיג אמא, איך היא תתמוד עם הימים האלו. מצטערת על המגילה!