יום העצמאות....שלי
יום הזיכרון, ערב יום העצמאות בפתח, הילדים ישנים הבית בדומיה, נכנסתי לצאט וראיתי מלחמה, האשמות, גידופים, אחד נגד השני,היא אמרה ואז הוא אמר, הוא אמר ואז היא ענתה,לאחר בירור קצר חשבתי שהבנתי את הבעיה, בחור חדש (כך לפחות אמר לי) נכנס וחיפש את חברו אשר נהרג במלחמה, נכון נשמע בנאלי, אך אי אפשר לדעת היום כלום, אי אפשר לדעת אם אמת או שקר בצד השני אשר משוחח איתך, הזמנתי אותו לפרטי שלי בכדי להרגיע את הרוחות, ומולי התגלה אדם בוכה, אדם זועק, אדם שעדין פצוע מהאבדה. סיפר לי את כל השתלשלות המקרה, המות של חברו, האבדה, החבר שנעלם לו..., והוא חייל בודד, הוריו לא בארץ ועל המשפחה החדשה שרכש בעקבות המקרה הנוראי. ישבתי מול המסך ובכיתי, ישבתי וצמרמורת אחזה בגופי, תגידו את רגשנית מדי - אולי, אך הדברים היו כואבים מדי. בערב יום העצמאות פני היו נפולות {ואף אחד לא הבין למה}, כבר לא הלכנו לאף מקום, ישבנו בבית {תירוצים - קר, צפוף,מסוכן, יותר כייף בבית, השנה תוכניות נהדרות בטלויזיה וכו`}, באו אלינו חברים, ראינו את הזיקוקים מהבית, הדלקנו את הגחלים וישבנו, ניסיתי לצחוק, אך זיכרון השיחה כל הזמן חזר אלי, ראיתי את הבחור יושב בחדר החבר, הוריו בסלון עצובים, ונדמתי כל פעם מחדש. בשלב מסוים עזבתי את החברים ונכנסתי לסלון בתירוץ שקר לי (איזו מארחת) ונרדמתי בסלון.... ספרתי לכם את כל זה בכדי שתבינו שלאדם שממולכם יש רגשות, לפעמים לוקחים את הדברים ללב וזה ממשיך להשפיע, כמו שקרה לי, לפעמים יודעים להבליג, ליהי האחת והיחידה נכנסה גם כן לדילמה {כפי שכבר רשמה יום קודם} האם להעיף או לא... האם פוגע או לא...השיקול בלהשתיק או להעיף הוא שיקול קשה, והנה אני לא העפתי, יכלתי להעיף אותו את אותו בחור, הוא התסיס..., ובמקום זה - הרסתי לי את יום העצמאות, אין לי חרטה על כך בכלל בתקווה כי האיש אשר ישב מולי, הוא היה אדם אמיתי והכאב שהעביר אלי לא היה סיפור להעברת זמן, כי אני כאבתי.... *נרשם גם בנשואים נשואות - בגלל חשיבות הנושא.
יום הזיכרון, ערב יום העצמאות בפתח, הילדים ישנים הבית בדומיה, נכנסתי לצאט וראיתי מלחמה, האשמות, גידופים, אחד נגד השני,היא אמרה ואז הוא אמר, הוא אמר ואז היא ענתה,לאחר בירור קצר חשבתי שהבנתי את הבעיה, בחור חדש (כך לפחות אמר לי) נכנס וחיפש את חברו אשר נהרג במלחמה, נכון נשמע בנאלי, אך אי אפשר לדעת היום כלום, אי אפשר לדעת אם אמת או שקר בצד השני אשר משוחח איתך, הזמנתי אותו לפרטי שלי בכדי להרגיע את הרוחות, ומולי התגלה אדם בוכה, אדם זועק, אדם שעדין פצוע מהאבדה. סיפר לי את כל השתלשלות המקרה, המות של חברו, האבדה, החבר שנעלם לו..., והוא חייל בודד, הוריו לא בארץ ועל המשפחה החדשה שרכש בעקבות המקרה הנוראי. ישבתי מול המסך ובכיתי, ישבתי וצמרמורת אחזה בגופי, תגידו את רגשנית מדי - אולי, אך הדברים היו כואבים מדי. בערב יום העצמאות פני היו נפולות {ואף אחד לא הבין למה}, כבר לא הלכנו לאף מקום, ישבנו בבית {תירוצים - קר, צפוף,מסוכן, יותר כייף בבית, השנה תוכניות נהדרות בטלויזיה וכו`}, באו אלינו חברים, ראינו את הזיקוקים מהבית, הדלקנו את הגחלים וישבנו, ניסיתי לצחוק, אך זיכרון השיחה כל הזמן חזר אלי, ראיתי את הבחור יושב בחדר החבר, הוריו בסלון עצובים, ונדמתי כל פעם מחדש. בשלב מסוים עזבתי את החברים ונכנסתי לסלון בתירוץ שקר לי (איזו מארחת) ונרדמתי בסלון.... ספרתי לכם את כל זה בכדי שתבינו שלאדם שממולכם יש רגשות, לפעמים לוקחים את הדברים ללב וזה ממשיך להשפיע, כמו שקרה לי, לפעמים יודעים להבליג, ליהי האחת והיחידה נכנסה גם כן לדילמה {כפי שכבר רשמה יום קודם} האם להעיף או לא... האם פוגע או לא...השיקול בלהשתיק או להעיף הוא שיקול קשה, והנה אני לא העפתי, יכלתי להעיף אותו את אותו בחור, הוא התסיס..., ובמקום זה - הרסתי לי את יום העצמאות, אין לי חרטה על כך בכלל בתקווה כי האיש אשר ישב מולי, הוא היה אדם אמיתי והכאב שהעביר אלי לא היה סיפור להעברת זמן, כי אני כאבתי.... *נרשם גם בנשואים נשואות - בגלל חשיבות הנושא.