גחלילית זוהרת
New member
יום הזיכרון....
משהו שכבר כתבתי לפני שנה... בימים האלה הוא חייב לשבת היום על כסא ההוד וההדר שלו בדרך אחרת. והם ישרתו אותו. ללא משוא פנים. הוא יישב היום ללא תזוזה מוגדרת בביטחון מסויג על כיסאו הרם, כמו מצפה למבול של כוכבים, שיתמוטט ויצבע את העולם שמעליו. והם, ינגבו את האדמה הלא קיימת מתחתיו, בספוג לא נראה ויסחטו גלוני מים לתוך דליי נחושת ענקיים. גלגל השמש בוודאי יסתובב ההיום אחרת, אולי לאט יותר, אולי מהר יותר, אולי פשוט – אחרת. לא יחמם כהרגלו, גם לא ישרוף, רק יסתובב בחוסר מנוחה על צירו... והם יקטפו בשבילו שלל פרחים וירמסו אותם לרסיסים ויהפכו הכל למרבד קסמים. והוא יישב זקוף, מלוא הוד והדר על כיסאו הארגמני ושולי זקנו יתנפנפו ברוח שתגיע ממרחקים, והוא יריח את ריחם של השתילים, והעננים יגעו בשולי אדרתו המפוארת, ויטשטשו את דמותו המכובדת. והירח בוודאי יהיה כהה היום והצל שלו יהיה מוצנע ומעורפל מתמיד. והם, לא ינסו להאיר אותו, רק יבריקו את הפמוטים שלצדו... שיהיו מוכנים. הוא ישען היום בדממה מדומה על מטהו הכבד, והם ישרתו אותו ללא משוא פנים, הם יסרקו את מחלפותיו ויקלעו צמות של שיטה, או חיטה בינות לסדקיו. יניחו לפניו גביעיי בדולח אדום, אחד ועוד אחד, והוא ישתה, אך לא לרוויה. אין לו היום באמתחתו מאומה – לא בידיו, לא בלבו, לא בפניו, לא בכפיו, אף לא בכיסיו. כמו אילם מתמיד – מחריש – הכל ריק ומרוקן ומלא. רק אישוני עיניו ידלקו ויכבו חליפות, ישוטטו באין רואה... הוא יצפה בהם. הוא חייב לשבת היום על כסא ההוד וההדר שלו בדרך אחרת!! והם, ישרתו אותו, ללא משוא פנים... ללא... פנים. רק טוב!!!
משהו שכבר כתבתי לפני שנה... בימים האלה הוא חייב לשבת היום על כסא ההוד וההדר שלו בדרך אחרת. והם ישרתו אותו. ללא משוא פנים. הוא יישב היום ללא תזוזה מוגדרת בביטחון מסויג על כיסאו הרם, כמו מצפה למבול של כוכבים, שיתמוטט ויצבע את העולם שמעליו. והם, ינגבו את האדמה הלא קיימת מתחתיו, בספוג לא נראה ויסחטו גלוני מים לתוך דליי נחושת ענקיים. גלגל השמש בוודאי יסתובב ההיום אחרת, אולי לאט יותר, אולי מהר יותר, אולי פשוט – אחרת. לא יחמם כהרגלו, גם לא ישרוף, רק יסתובב בחוסר מנוחה על צירו... והם יקטפו בשבילו שלל פרחים וירמסו אותם לרסיסים ויהפכו הכל למרבד קסמים. והוא יישב זקוף, מלוא הוד והדר על כיסאו הארגמני ושולי זקנו יתנפנפו ברוח שתגיע ממרחקים, והוא יריח את ריחם של השתילים, והעננים יגעו בשולי אדרתו המפוארת, ויטשטשו את דמותו המכובדת. והירח בוודאי יהיה כהה היום והצל שלו יהיה מוצנע ומעורפל מתמיד. והם, לא ינסו להאיר אותו, רק יבריקו את הפמוטים שלצדו... שיהיו מוכנים. הוא ישען היום בדממה מדומה על מטהו הכבד, והם ישרתו אותו ללא משוא פנים, הם יסרקו את מחלפותיו ויקלעו צמות של שיטה, או חיטה בינות לסדקיו. יניחו לפניו גביעיי בדולח אדום, אחד ועוד אחד, והוא ישתה, אך לא לרוויה. אין לו היום באמתחתו מאומה – לא בידיו, לא בלבו, לא בפניו, לא בכפיו, אף לא בכיסיו. כמו אילם מתמיד – מחריש – הכל ריק ומרוקן ומלא. רק אישוני עיניו ידלקו ויכבו חליפות, ישוטטו באין רואה... הוא יצפה בהם. הוא חייב לשבת היום על כסא ההוד וההדר שלו בדרך אחרת!! והם, ישרתו אותו, ללא משוא פנים... ללא... פנים. רק טוב!!!