eclipse angel
New member
יום הזיכרון
אנו עומדים היום בערב יום הזיכרון לחלי צה"ל, מערכות ישראל ופעולות האיבה. "ארץ ישראל נקנית בייסורים" (ברכות ה, א) אך אין רואים את סוף המשכנתא. דוחקים, מקמצים, מתלהבים, חוסכים- עכשיו או לעולם לא- עכשיו או שיגמר המלאי. האיום שנגיע מאוחר מדי, שנפספס-שורה עלינו. אנו פועלים ללא היגיון, מתוך טירוף ולדאבונינו גם לאחר שישים ואחת שנים, לא הגענו אל המנוחה והנחלה- האיום, כמו צל דביק, עדיין כאן. מאז שיצאנו לגלות בעוון חטאינו, "שמר לה (העם לא"י) אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית" (מתוך מגילת העצמאות). ואנו כעם קשה עורף, חשבנו שסבלנו די והגיע לעשות שינוי- להחזיר את הגלגל לאחור. והנה אנו כאן. על השילוב שבין עצב ושכול לשמחה, עמדו רבים לפני. אצל עם ישראל שילוב זה הוא כמעט הרמוני. "השמחה והעיצבון אחים סמוכים זה לזה כסמיכות היום והלילה" (ח. מוולוזי'ן) דעו כי רק אחדותו של עם ישראל שמרה אותו. למן הימים נאמר (בראשית מו, כז): "כל הנפש הבאה ליעקב...."- נפש ולא נפשות! איך הגולה סיפקה לנו סתירת לחי הגונה- לא עזרה לנו שום התבוללות או שום כיסוי- נחשבנו יהודים לכל דבר ועניין, רדופים ומאוחדים בעל כורחנו. במלחמת לבנון השנייה (מי שחווה אותה בגזרה הצפונית) הכיר את העזרה והדדיות שפתאום הציעו תושבי הדרום, את הפתיחות ותחושת המשפחתיות בינך לבין שכן שבקושי אמרת לו שלום לפני כן. האם רק זמנים קשים ילכדו אותנו? האם רק כשנאבד דברים (אדמה, בית...) נדע להעריך אותם? חכם- עיניו בראשו. וסוף מעשה במחשבה תחילה. תראו איזה יופי של מדינה. כלכלה.. מסחר.. תעשייה...... רפואה.. תחבורה.. עזבו מדינה ופוליטיקה- תראו איזו ארץ!!! האם לא חבל לרדת לגולה מבחירה חופשית מבלי שום שובים בבלים... רומאים?! "בטחו בה' עדי עד" (ישעיהו כו, ד) בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם. אל תיראו! הנה חזונם של הנביאים מתגשם לאיטו... מי יתן ונראה באחדות ישראל בבנית בית המקדש בניחום כל אבלי ציון בהגשמת חזונם של כלל הנביאים ובמלחמת ה' באויביו ובנקמתו של דמם חללינו ונדע רק בשורות ישועות ונחמות אוהב
אנו עומדים היום בערב יום הזיכרון לחלי צה"ל, מערכות ישראל ופעולות האיבה. "ארץ ישראל נקנית בייסורים" (ברכות ה, א) אך אין רואים את סוף המשכנתא. דוחקים, מקמצים, מתלהבים, חוסכים- עכשיו או לעולם לא- עכשיו או שיגמר המלאי. האיום שנגיע מאוחר מדי, שנפספס-שורה עלינו. אנו פועלים ללא היגיון, מתוך טירוף ולדאבונינו גם לאחר שישים ואחת שנים, לא הגענו אל המנוחה והנחלה- האיום, כמו צל דביק, עדיין כאן. מאז שיצאנו לגלות בעוון חטאינו, "שמר לה (העם לא"י) אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית" (מתוך מגילת העצמאות). ואנו כעם קשה עורף, חשבנו שסבלנו די והגיע לעשות שינוי- להחזיר את הגלגל לאחור. והנה אנו כאן. על השילוב שבין עצב ושכול לשמחה, עמדו רבים לפני. אצל עם ישראל שילוב זה הוא כמעט הרמוני. "השמחה והעיצבון אחים סמוכים זה לזה כסמיכות היום והלילה" (ח. מוולוזי'ן) דעו כי רק אחדותו של עם ישראל שמרה אותו. למן הימים נאמר (בראשית מו, כז): "כל הנפש הבאה ליעקב...."- נפש ולא נפשות! איך הגולה סיפקה לנו סתירת לחי הגונה- לא עזרה לנו שום התבוללות או שום כיסוי- נחשבנו יהודים לכל דבר ועניין, רדופים ומאוחדים בעל כורחנו. במלחמת לבנון השנייה (מי שחווה אותה בגזרה הצפונית) הכיר את העזרה והדדיות שפתאום הציעו תושבי הדרום, את הפתיחות ותחושת המשפחתיות בינך לבין שכן שבקושי אמרת לו שלום לפני כן. האם רק זמנים קשים ילכדו אותנו? האם רק כשנאבד דברים (אדמה, בית...) נדע להעריך אותם? חכם- עיניו בראשו. וסוף מעשה במחשבה תחילה. תראו איזה יופי של מדינה. כלכלה.. מסחר.. תעשייה...... רפואה.. תחבורה.. עזבו מדינה ופוליטיקה- תראו איזו ארץ!!! האם לא חבל לרדת לגולה מבחירה חופשית מבלי שום שובים בבלים... רומאים?! "בטחו בה' עדי עד" (ישעיהו כו, ד) בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם. אל תיראו! הנה חזונם של הנביאים מתגשם לאיטו... מי יתן ונראה באחדות ישראל בבנית בית המקדש בניחום כל אבלי ציון בהגשמת חזונם של כלל הנביאים ובמלחמת ה' באויביו ובנקמתו של דמם חללינו ונדע רק בשורות ישועות ונחמות אוהב