יום הזוי בעבודה
התעוררתי היום מצילצול של הטלפון
חשבתי לעצמי, מי זה הבן זונה הזה שמעיר אותי בשעות כאלה?! אני מסתכל במסך ורואה שהשעה 09:57 ושזה הקמצן מתקשר אליי.
אני לא עונה לו חשבתי לעצמי, לא בא לי ללכת היום לעבודה ועוד בדקה 90 - שיזדיין!
זה הזמן לספר שאני מעצב אירועים, לרוב אני עובד אצל מעצבים אחרים בתור שוזר. פה ושם יש לי גם אירועים שאני מעצב עם צוות משלי.
הקמצן זה אחד המעצבים שאני הכי שונא! בעצם הוא היחיד שאני שונא, עם השאר אני בקשר טוב.
בכל מקרה החלטתי לענות לו בסוף, כי אם הוא מתקשר אליי זה אומר שהוא באמת תקוע...הוא לא מת עליי כי אני יקר יותר משאר השוזרים, אבל לי זה לא מזיז כל עוד הוא משלם לי .
רק עניתי וכבר אני שומע את הקול המעצבן שלו "קובי אתה חייב להציל אותי, השוזרת שלי חולה יש לה חום ובלה בלה בלה...."
"שלום גם לך קמצן מניאק" עניתי בקול צרוד של בוקר.
הקמצן: "קובי אין לי זמן לשטויות שלך אתה רוצה לעבוד או לא?"
אני: "תלוי כמה אתה משלם, כי אם זה מה שאתה משלם לשוזרת שלך אני מעדיף להעביר את היום עם כמה בירות על החוף."
הקמצן: "תבוא נסתדר" וניתק , בן זונה חשבתי לעצמי איך עם הגישה הזאת הוא מצליח לעבוד מול אנשים אני לא יודע.
בכל מקרה, דפקתי מקלחת זריזה שמתי עליי איזה מכנס קצר, חולצה, כפכפי אצבע ויצאתי לאולם שבו הוא עובד קבוע.
הגעתי לאולם ודבר ראשון שעשיתי היה לסגור איתו את המחיר, אחרי ויכוח של 10 דק' +- הוא הבין שאין לו ברירה וסגרנו על המחיר שאני רוצה.
שמתי עליי אוזניות והתחלתי לעבוד.
עברו אולי 5 דק' והוא בא אליי בטענות, "למה אתה עובד עם אוזניות? למה באת לעבודה עם כפכפים? למה ולמה ולמה... טוב שלא אמר לי למה אתה לא מגולח וזהו...
התיחסות הוא לא קיבל ממני, אני מצידי המשכתי בשלי. הוא התעצבן ומשך לי את האוזניות...
לא האמנתי שיהיה לו מספיק אומץ לזה, הזונה הזה שקורא לעצמו מעצב ולא יודע בשיט את מה שאני כבר שכחתי קורא לי לעבודה בדקה 90, מעיר לי על העבודה וכל זה בצעקות כאילו רצחתי לו מישהו
אמרתי את זה בקול - מה שגרם לו עוד יותר להתעצבן עליי
צעקות, בלגן, יציאות כמו "על מה אני משלם לך" "אתה לא שווה את הכסף" וכו'...
הגעתי למצב שאני אומר לעצמי, "קובי אתה צריך את זה? כוס אמא שלו ערס! שילך להזדיין הוא והעבודה שלו!"
אמרתי לו יפה שלום והלכתי הביתה
ושיבוא המניאק ויגיד שאני לא צודק!
התעוררתי היום מצילצול של הטלפון
חשבתי לעצמי, מי זה הבן זונה הזה שמעיר אותי בשעות כאלה?! אני מסתכל במסך ורואה שהשעה 09:57 ושזה הקמצן מתקשר אליי.
אני לא עונה לו חשבתי לעצמי, לא בא לי ללכת היום לעבודה ועוד בדקה 90 - שיזדיין!
זה הזמן לספר שאני מעצב אירועים, לרוב אני עובד אצל מעצבים אחרים בתור שוזר. פה ושם יש לי גם אירועים שאני מעצב עם צוות משלי.
הקמצן זה אחד המעצבים שאני הכי שונא! בעצם הוא היחיד שאני שונא, עם השאר אני בקשר טוב.
בכל מקרה החלטתי לענות לו בסוף, כי אם הוא מתקשר אליי זה אומר שהוא באמת תקוע...הוא לא מת עליי כי אני יקר יותר משאר השוזרים, אבל לי זה לא מזיז כל עוד הוא משלם לי .
רק עניתי וכבר אני שומע את הקול המעצבן שלו "קובי אתה חייב להציל אותי, השוזרת שלי חולה יש לה חום ובלה בלה בלה...."
"שלום גם לך קמצן מניאק" עניתי בקול צרוד של בוקר.
הקמצן: "קובי אין לי זמן לשטויות שלך אתה רוצה לעבוד או לא?"
אני: "תלוי כמה אתה משלם, כי אם זה מה שאתה משלם לשוזרת שלך אני מעדיף להעביר את היום עם כמה בירות על החוף."
הקמצן: "תבוא נסתדר" וניתק , בן זונה חשבתי לעצמי איך עם הגישה הזאת הוא מצליח לעבוד מול אנשים אני לא יודע.
בכל מקרה, דפקתי מקלחת זריזה שמתי עליי איזה מכנס קצר, חולצה, כפכפי אצבע ויצאתי לאולם שבו הוא עובד קבוע.
הגעתי לאולם ודבר ראשון שעשיתי היה לסגור איתו את המחיר, אחרי ויכוח של 10 דק' +- הוא הבין שאין לו ברירה וסגרנו על המחיר שאני רוצה.
שמתי עליי אוזניות והתחלתי לעבוד.
עברו אולי 5 דק' והוא בא אליי בטענות, "למה אתה עובד עם אוזניות? למה באת לעבודה עם כפכפים? למה ולמה ולמה... טוב שלא אמר לי למה אתה לא מגולח וזהו...
התיחסות הוא לא קיבל ממני, אני מצידי המשכתי בשלי. הוא התעצבן ומשך לי את האוזניות...
לא האמנתי שיהיה לו מספיק אומץ לזה, הזונה הזה שקורא לעצמו מעצב ולא יודע בשיט את מה שאני כבר שכחתי קורא לי לעבודה בדקה 90, מעיר לי על העבודה וכל זה בצעקות כאילו רצחתי לו מישהו
אמרתי את זה בקול - מה שגרם לו עוד יותר להתעצבן עליי
צעקות, בלגן, יציאות כמו "על מה אני משלם לך" "אתה לא שווה את הכסף" וכו'...
הגעתי למצב שאני אומר לעצמי, "קובי אתה צריך את זה? כוס אמא שלו ערס! שילך להזדיין הוא והעבודה שלו!"
אמרתי לו יפה שלום והלכתי הביתה
ושיבוא המניאק ויגיד שאני לא צודק!
