יום הולדת שמח?

Choomba

New member
יום הולדת שמח?

מכירים את ההרגשה הזו שכל העולם פשוט נגדכם? אין לי מילה יותר טובה בשביל לתאר את ההרגשה הזו. פשוט קמתי היום בבוקר עם הרגשה שנמשכה כבר מיום חמישי בערב, מיום ההולדת שלי שהיה אמור להיות היום הכי שמח שלי בשנה ו-וואלה, היו ימים הרבה יותר שמחים וטובים ממנו. מיום חמישי בערב פשוט הרגשתי שאין לי שום תכלית ומטרה בעולם הזה ואני צריכה פשוט לברוח למקום אחר. להתרחק מכל דבר מוכר ובמיוחד מהחברים שלי. "חברים"... עם חברים כאלה... מי צריך אויבים? האמת נגלתה לי לגבי מי הם החברים האמיתיים שלי. חברים אמיתיים. הם כל כך מעטים ואלו שחשבתי שהם החברים הבאמת אמיתיים שלי כל כך אכזבו אותי... אחת- מאוד מקנאה בי, השני רוצה להשיג אותי ויודע שאין לו סיכוי אז הוא משתמש באסטרטגיות הפוכות ומכאיבות והשאר? לא יודעת. עדיין צעירה מדי. רוצה לברוח מכאן, ללכת למקום שאף אחד לא יכיר אותי, לשנות את עצמי מקצה לקצה. להפסיק להיות כל כך נחמדה ומתחשבת, להיות קצת יותר מניאקית, ביצ'ית, לשמור על דיסטנס מטורף מאנשים... ניצלו אותי. אני פתאום מרגישה גועל מטורף מכל האנשים האלה שעד עכשיו סמכתי עליהם וחשבתי שהם באמת אלה לשעת צרה. כמה עצוב שהתחוור לי שהם לא. ואני רק רוצה לומר לאותם אנשים שבטוח לא יקראו את זה ויודעים מי הם: תודה. אתם חארות. תפנימו את זה. והלוואי ויכולתי לנתק איתכם קשר... כמה חבל שזה כל כך בלתי אפשרי... או שזה אפשרי אבל אני פשוט בנאדם טוב מדי בשביל לעשות לכם את זה... אני לא כמוכם- אני חושבת על אחרים יותר משאני חושבת על עצמי. תודה. אה, ותודה על יומולדת שמח... בזכותכם התחלתי שנה חדשה ומאוד מאושרת בחיי. ואני צינית.
 

sidi

New member
היי, בוקר טוב

אם לא טוב לך עם החברים שלך אז תחליפי אותם חברים זה לא משפחה, תמיד אפשר למצוא אחרים. או שאולי הציפיות שלך גבוהות מדי? בכל מקרה גם אני הרבה פעמים בעבר התאכזבתי מחברים ודווקא מאלו הקרובים ופשוט למדתי לצפות מהם לפחות ובנוסף גם תפסתי קצת מרחק ומצאתי לי עיסוקים שלא יהיו סביב החברים כל הזמן. וכן את יכולה להיות גם יותר אינטרסנטית עם צריך, זאת לא בושה בסופו של דבר כל אחד והאינטרס שלו. בהצלחה.
 

ניקולי

New member
אוהו... ../images/Emo12.gif

כמה שאני התאכזבתי מחברים..אוהו.. אבל למדתי דבר אחד.. שמי שבאמת רוצה להיות חבר שלי..הוא יכול.. ואין תירוצים לא יכולתי..יש לא רציתי.. את יודעת? יש לי חברת ילדות (מהתיכון) שהיינו כל יום אבל כל יום ביחד..הרגשתי שהיא כמו אחותי עשינו אפילו שבועת דם את מאמינה??? בכל אופן גם צבא עשינו ביחד..ואחרי צבא טילנו עם הילדים ביחד.. יום אחד היא פשוט נעלמה לי (בלי סיבה שידועה לי).. כאב לי..נשאתי שוב ולא הזמנתי אותה..וזה כאב לי..למרות שלא הזמנתי אותה (מעוד סיבות שכרגע אני לא אפרט) יצרתי עימה קשר שוב אחרי שלוש שנים של שתיקה.. היא התנצלה, העלו זיכרונות, השיחה היתה שיחת נפש.. צחקנו הרבה.. כמעט בכינו.. הכללללל ואז שוב היא נעלמה.. השבוע בעלי ואני ישבנו לסדר את הבויידן ושם מצאתי זיכרונות.. זיכרונות שגרמו לי לבכות..מכתבים מאותה חברה של כנות ויושר של חברות אמיתיות.. משפט אחד אני זוכרת כי הוא נחרט לי בראש.. והוא : "כשהכושי יהיה לבן, והחסידה שחורה רק אז דרכנו תפרד" את יודעת איזה כאב זה לקרוא את מה שקראתי, כלפי אותה חברה טובה??? את יודעת מה זה עשה לי?? חבבתי הסקתי מסקנה.. מה שהיא רואה משם אני לא רואה מכאן.. כנראה הכושי הפך להיות לבן והחסידה שחורה (בעיניה כמובן) ועל זה אין ויכוח... היא חסרה לי מאוד אני מאוד אוהבת אותה אבל אין מה לעשות..ככה זה חברים..ואולי גם אנחנו מתנהגים ככה כלפי חברים אחרים שלנו.. רק שאנחנו לא מודעים למעשינו.. יהיה בסדר קחי הכל בסבבה..
 

shiraz2

New member
First Of All....

המון מזל טוב חמודה....
אני מקווה שבהחלט תזכי לימי הולדת טובים ואהובים הרבה יותר.
תשמעי זה מאוד קל להאשים את האחרים בחוסר האושר שלנו. למעשה זה הטבע האנושי למצוא את האשמים בכל סיטואציה שאנו עוברים בחיים. ואת יודעת מה, לרוב באמת הדברים הרעים (והטובים דרך אגב) שקורים לנו נגרמים על ידי ובאשמתם של אחרים. החוכמה היא להתעלות מעל זה, להפסיק לחפש מי עשה ולמה אלא למצוא את הדרך להתגבר מעל זה ולהתחזק תוך כדי למידה. החברים שלך חארות ? תקומי ותלכי. מי הם שתצטרכי לסבול בגללם? עוד לא נולד הבן אדם שמגיע לנו לסבול בגללו. וכן, זה כזה פשוט. את מתרצת את הפחד שלך לעזוב אותם ולהתחיל את החיים החדשים שלך לכאורה לבד, (הרי תמיד היית לבד- כמו שאמרת עם חברים כאלה מי צריך אוייבים), בתירוץ שלא נעים לך ואת טובה מידי בשביל לעזוב אותם. אז חמודה... לא נעים מת מזמן. האמת היא שהעזיבה שלך היא בלתי נמנעת. לא ציינת את הגיל שלך. אני אשמח אם תצייני אותו.. מגיע לך להיות מאושרת. אני מצטערת על חוסר הרגישות שלי, זה כואב לי לראות בן אדם הסובל כל כך לחינם. יש בחוץ המון אנשים נפלאים. את רק צריכה לגלות אותם. ברוכה הבאה לפורום,
גדול בתור התחלה... שירז
 

novemberain

New member
במקרה נכנסתי

ובמקרה ראיתי את הודעתך, אבל ממש לא במקרה הרגשתי הזדהות איתך. גם אני הייתי רוצה להיות יותר "מניאקית, ביצ'ית..." הייתי רוצה ואני תמיד אומרת לעצמי! תתרחקי, פשוט שמרי מרחק, אבל אני תמימה ומתפתה להאמין שאנשים הם חברים שלי כמו שאני חברה שלי וכל פעם אני נופלת מחדש וכל פעם, אני אומרת "מספיק, הגיע הזמן להיות קשוחה, רעה" ושוב הכל נשכח. ושוב אני נופלת. ושוב גלגל שאינו נגמר. מחזוריות. ותמיד מנסה לנתק קשר עם "חברים" מזיקים, "חברים" פוגעים. ספק "חברים" ספק אוייבים. ותמיד לא מצליחה, תמיד *הם* מרימים טלפון ורוצים משהו ותמיד אני לא יכולה לסרב. ותמיד כועסת על עצמי, למה אני לא יכולה להיות כמותם?!?" למה קל להם יותר לנצל אנשים? למה קל להם יותר בכלל? בחיים? זה לא הוגן! (כן, כן העולם לא הוגן. שמענו.) אומרים שלטווח הארוך משתלם להיות טוב, אבל זה טווח ארוך מידי! מתי נסכה לראות תוצאות מהטווח הארוך הזה?!? עדיף כבר להיות מרושע ולעבור לטווח המקוצר! בטוח המסלול שם יותר קל, פחות מכשולים. פחות רוע, ולמה אי אפשר לצפות עצמנו בשכבות שכבות ולא להיפגע? ואיך הם מצליחים לא להיפגע? ולמה תמיד אני מתאמצת ועושה בשבילם, והם לא עושים בשבילי, כלום. פשוט כלום?. וימי הולדת....ימי הולדת...לא'דעת תמיד עשו לי הרגשה רעה, אפ'עם לא היו לי רגשות חיוביים אליהם. סתם. עוד יום. בד"כ בימים האלה סבלתי מדיכאון עמוק. אני רק מאחלת לי ו*לך*, שנדע ונלמד בסוף להתרחק מהאנשים האלה, מאותם אנשים שמזיקים לנו, שיהיה לנו את הכח להיות פעם אחת פשוט רעים, והלרחיק את הרוע הזה מאיתנו, את הקור, את השנאה.
 

Choomba

New member
בדיוק

בדיוק אותו דבר כמוני. אני לא מסוגלת להיות רעה לאנשים וגם אם הייתי רוצה ואני מממשת חלקיק מהרצון הזה, אז המצפון הורג אותי אחרי זה ולא נותן לי להמשיך לחיות בשקט. אני משתגעת מאיך שאנשים חיים רק בשביל האינטרס של עצמם וזה לא מזיז להם בשיט בזמן שאם נניח במסיבה, אני צריכה לגשת למארגן ולבקש ממנו יפה שיכניס את החברים שלי שזו לכאורה בקשה פשוטה, אני מרגישה שאני מנצלת את הבנאדם שאני אפילו לא מכירה עבור האינטרנסים שלי! המצפון שלי לא נותן לי לנוח בשקט וכל הזמן אני חושבת שהופ! ניצלתי בנאדם ואיזה חראית אני... לפעצים הייתי רוצה שההרגשה הזו תיעלם, שהמצפון הזה יישב לו בפינה כי ממש לא מעניין אותי שהוא מתבייש במעשים שלי. אבל בעצם, במחשבה שנייה, זה הקסם שלי... ושיילכו לעזאזל כל האנשים האלה שחושבים שהם חברים שלי ובעצם מנצלים אותי ככה בשקט וגורמים לעגמת נפש והרגשה זיפתית... ובקשר ליום הולדת, כל שנה הרגשתי בדיכאון והשנה, קמתי בבוקר עם הרגשה ממש טובה שהנה זה הולך להיות יום נהדר אבל בצהריים, "החברה הכי טובה שלי" צלצלה וסיפרה לי שהיה לה את הזיון הכי טוב בחיים שלה ואה! by the way מזל טוב! ואז גם בערב איזה שני חברים שלי שאין ביניהם קשר כמעט רבו ריב מטורף ושלושה ימים אחרי זה "חבר טוב" שלי עדיין בלבל לי את השכל על זה כאילו שאני קשורה לזה...
 

novemberain

New member
וגם...

כשהפעם את אומרת "אני אהיה רעה, כן!" אז אני רעה...כן...באמת אבל כמה שניות אחרי, אני אומרת לעצמי איך יכולתי לעשות כזה דבר?!?! ואני מרגישה ממש רע עם עצמי, למרות שזו אשמתם! אוף. כמה אני מבינה אותך. וה"חברה" הזאת. היא חברה חסרת רגישות! האינטילגנציה הריגשית שלה שואפת לאפס, במיוחד אם היא יודעת מה ההרגשה שלך כלפי ימי הולדת. (וסליחה על הניתוח הנוקב, ככה אני פשוט מרגישה. כי אני מכירה "חברות" כאלה) והייתי אומרת לך תתנתקי, אבל אני לא אגיד. כי זה קשה. זה קשה במיוחד כשלא רוצים לפגוע. ואני לא נוטה לייעץ בדברים שאני לא מצליחה בהם! ואוח כמה הייתי רוצה להתנתק מהחברות האלה שלי, שפוגעות בי והורסות אותי. אני רק יכולה להגיד שיש מישהי שמזדהה איתך, יודעת מה את מרגישה ומבינה אותך. אני מקווה שזה קצת טיפ-טיפה מעודד.
 

ניקולי

New member
זה מה

שמלמד אותנו שכמו שלא כל האצבעות שוות ככה גם אנשים לא שווים ולא דומים.. מסקנה?? : אני מציעה שלא נשתנה.. שנהיה כאלו ואף פעם לא נהיה כמו... וכמו.. כי כאלו אנחנו ואף בן זונה לא ישנה אותנו...!!!!!! חברים?? באים והולכים.. מניאקים לא חסר, אבל זה מה יש! צריך ללמוד לא לכאוב בגללם, וצריך להמשיך ולהיות כמו שאנחנו.. יש כאלו שיאמרו את פריירית.. שיקפצו לי כזאת אני ואף אחד בעולם לא ישנה אותי.. ככה גם אתן צריכות לחשוב!!!
 

Choomba

New member
פראיירית

אני שונאת שואמרים לי את זה ואני שומעת את זה כל כך הרבה... במיוחד מזה שעובד איתי... ובקשר לרוע, שכתבה עליו נובמבר ריין, נראה לי שאנחנו ממש נפשות תאומות... כמו שכתבתי מקודם, המצפון הורג אותי, מייסר אותי אם אני עושה משהו רע, כשאני ביץ' באמת. אני פשוט לא מסוגלת להיות ביץ'... החברה הזאת שלי, לא יודעת. היא בנאדם מוזר ולזכות לתואר "חברה שלי" היא כבר לא תזכה.... תודה לכל מי שכתב לי, באמת עזרתם לי! ממחר ועד חמישי הבא אני לא היה פה, חוזרת לצבא, עד אז- שיהיה לכם אחלה שבוע ואני מקווה שלא יהיו לנו יותר מדי אכזבות השבוע הזה! לסיום: Remember the compliments you recieve, forget the insults; If you succeed in doing this, tell me how...
 

novemberain

New member
"מקרה ש(י)קרה אם אפשר במקרה"

כמה אני מבינה אותך. עוד דוגמה מהחיים. אני נותנת שיעורים פרטיים לילדה. חודש וחצי עבר מאז השיעור הראשון. לא זכיתי לראות גמול, תמורה. כעסתי ורציתי את הכסף, אבל לא העזתי לבקש. פחדתי שאם אבקש אהיה "רעה, לא מתחשבת" בסוף באחד השיעורים הסבתא באה ונתנה לי את הכסף "אבל זה רק לחודש הראשון, לחודש השני אתן לך אח"כ" הרגשתי רע! *אני* הרגשתי רע! ועל מה? אני לא יודעת... ואני עדיין מרגישה רע... ויותר מזה, שיעור אחרון היה לפני יומיים. ועדיין כסף של חודש שלם לא קיבלתי... ושוב אני בגלגל הזה שאני רוצה וצריכה את הכסף, אבל אני לא אבקש, כי שוב אני לא רוצה להיות הרעה והלא מתחשבת, הכפויית טובה הזאת. אני מבינה אותך לגמרי. מזדהה. אשמח להיות לך לאוזן קשבת ולכתף תומכת - באמת
 
למעלה