יום הולדת ראשון

[yazi22]

יום הולדת ראשון

מחר היה עמר צריך להיות בן שמונה עשרה. אתמול, היינו עם החברים שלו. תחילה ערכנו טקס בבית הקברות, ואחר כך לקחנו את כולם לבלוי. רציתי שהפרידה ממנו תשאיר אצלם זיכרון נעים. כאן כתבתי כמה דברים על היום שלא נחגוג.

 

[רעוּת]

"וזה עצוב...

שלהחזיר ציוד אפשר לא געגוע..." יש כאלה שיגידו שביום הולדת שלו לא צריך לבכות, אלא לשמוח על זה שהוא נולד. שהוא היה כאן. אבל זה אף פעם לא ניחם אותי. כי כמו שכתבת, כש 17=17+1+1+1+1 אין שום דבר שינחם... אני מנסה לשכנע את עצמי שזה בסדר שאני בת 20, כי הוא בעצם יהיה בן 27 עוד מעט, והפער בינינו תמיד יישאר 7 שנים. אבל הוא לא. כי אני בת 20 והוא בן 19, והוא בכלל אמור להיות יותר גדול ממני. גם אצלנו החברים שלו באים לפעמים ביום הולדת. לא תמיד. אבל באזכרה וביום הזכרון הם תמיד באים, למרות שעברו כמעט 8 שנים...

 

[eaz1514]

../images/Emo24.gif מחר יום קשה אולי הכי קשה

בשנה וטוב שאתם בוחרים לשלב את הזכרון עם הבילוי. אני בטוחה שעומר מאוד גאה בכם. אני מחבקת אתכם ביום מיוחד זה. אני בטוחה שתמצאו את הכוחות לעבור אותו בשיר ובדמע ובידיעה שאנחנו כאן לנחם ולתמוך גם אם לעיתים קולנו לא נשמע אנחנו תמיד ברקע מוכנים להושיט יד כדי למנוע את הנפילה.

 

[liat1953]

העברת בי צמרמורת ../images/Emo24.gif

גם אצל הצעירים הזכרון מלווה בכאב,בחוסר בחלל בעובדה שאיננו. גם אני בשנה הראשונה עשיתי יומולדת ומאז אני יודעת שהחברים כל שנה מגיעים,כל אחד בזמן שנוח לו ובאופן אינטימי חוגגים את היומולדת עם ניר. יום קל לך

 

[דניבויss]

עצוב ומרגש מאוד ../images/Emo24.gif

 

[yazi22]

פרידה

ילדים ונערים צעירים עומדים לפני הרבה שינויים בחיים. בדרך כלל, רב החברויות מבית הספר לא מחזיקות מעמד בהמשך החיים. אני מאמין שמסיבת יום הולדת בגיל 18 היא בעיקר מסיבת פרידה. יותר שלום מאשר להתראות. כך אצל רובם, וגם אצל עמר. אספתי את החברים בעיקר כדי להפרד. אני בטוח שהם תמיד יזכרו, אבל אני חושב שכל אחד יפנה לדרכו בחיים, ובודדים ימשיכו לשמור על קשר. רציתי להשאיר אצלם את החוויה, שתהיה יפה ומרגשת, ואת הזכרון שיש בו גם צחוק ושמחה. זהו בעיני אחד הדברים הכי עצובים במוות של ילדים. הם צעירים מכדי לצרוב חברויות לכל החיים. החברים שלהם צעירים מדי. בכל אופן, את הפרידה מהחברים עשינו ביום נפרד. את יום ההולדת עצמו שמרנו רק לעצמנו.

 

[בנדנה1]

עצוב מאוד.

אני איתך, בסוף יוני גם אני אעמוד במצבך, אמנם פעם שלישית, אבל עדיין כואב מאוד מאוד.