חרסינה משורינת
New member
יום הולדת (נסיוני)
קול יללה דקה, שמי הערב. הירח עוד חי.
תחתוני מרובבים בדם , זיעתי כבר ניגרה ויבשה לקרום עקשני על עורי
מנסה לקלף , לחפון את הפצע .
הזיעה ממשיכה איטית ועיקשת – בית השחי נרטב.
אני צריכה אותך עכשיו מדבר.
אתה יודע איך אני צריכה אותך – הררים של חול נקי לשקוע בהם – שריקה מקצה לקצה של הרוח , קור בלילה , חום ביום. לשקוע בדיונות כמו בים . אני צריכה אותך ככה. הבט בעננים – זהו לילה בהיר. אל תביט בעיני. רק אל תביט בעיני.
אל תאלץ אותי, מצמיד יד חמה לגרוני. אל תאלץ אותי.
אני אוהבת דברים קטנים , אני אוהבת דברים שבורים , אני אוהבת דברים חסרי שימוש. קצת כמוך.
כשהייתי קטנה אחזתי בספר הבולים של סבי. מצאתי עניין רב בבולים ממדינות אפריקה- הן תמיד קסמו לי החום והמרחק. אולי יש שם צ'יטות והצבעים של האנשים . כמו אמא , כמו השפתיים הכושיות של אמא . למה אני לבנה?
אני אוהב לבנות. לא אכפת לי מה אתה אוהב. עיני כחולות- זוהי בעיה שלך .
אל תביט בעיני . לא רוצה . עדין לא ,האחיזה מתהדקת – הביטי בעיני חרסינה. לא רוצה ירח.
אהבתי דברים נעימים וחלקים למגע, אהבתי דברים שקופים. אהבתי זכוכית. אז אספתי נורות – שבורות מכל הצבעים והצורות וגירים בשביל הצבע וכמה גלויות כי אחותי אספה. לחץ חברתי . לסבי היו תילי תילים של אוספים. הוא אסף אבני מלח – אבנים ששהו במדבר והחליקו קצוות וכל דופן שבורה כמו מראה מנצנצת . הן קסמו אבל דחו אותי בבוהק שנשבר עם החמה השבורה בתוכן.
אתה אספת אבנים בכל מקום וצבע. כאלה מאוד פשוטות – לאחת אתה קורא לב עד היום. היא לא נראית לב, אולי חצי לב עקום במקרה הטוב. היום כשקפצת לבריכה בלב המדבר- זאת שנקראת הנוה שלו – כשקפצת וטבלת צללת הכי עמוק והכי רחוק לאסוף לי אבנים. סידרת אותן בשורה – יבשת אותן וחיכית לזו שתקרא לך בשמי . אתה אוהב אבנים . מצאת את שלי –רגילה לגמרי אבל שפתיה דובבו אבנית .
הביטי לעיני חרסינה. לא יכולה לנשום . הביטי לעיני עכשיו אמרתי , משפילה מבט, מסיטה מבט – הביטי לעיני. לא!
אהבת לאסוף ערמות של לבנים. כשלא היו לך עדין חברים . היית כמוני רק קצת שונה רואה את העולם בתמונות במקום אנשים .כשפנו לשאול אותך מה שלומך היית מביט במבט נזעם ולא עונה . עד שהכרת את שירה וסיפרת לי שהדבר הטוב ביותר שהיה על מה לדבר איתה והיה לה חזה גדול כל כך –והטוב בכל העולמות – כלל לא הפריע לה שהבטת בו ישירות. מעולם לא הסיטה מבט ולא היה לה אכפת. כזו בחורה ללבבך.
תראי את האבן ...
מה את מרגישה אלי? אתה כמו ה-VENUM הסגול ששובר חלק זעיר מליבי עוד פעם . אני אוהבת כשעוד חלק נשבר ואתה נספג בי זאב. אני אוהבת כשאתה נושך בי כך. כשאתמול צרחת וזעמת באיזשהו שלב האשמה השתלטה – התהום שלך. הביטי בעיני. תראי אותי. כשבקול יגע שלחת לי הודעה שהדבר הקשה ביותר שאתה רוצה כבר להצמיד אותי אליך ולבעול ואני רחוקה ומתרחקת רק בקול היגע והשפוף אחרי ניתוק ארוך הכל נשבר לי בזעם.
הביטי לעיני –ואין לי כבר אוויר והעיינים והמבט שמביט לכיוון השני פוגש בשלך – בהיר – מלא כאב- מלא דרישה – מפחיד אותי , הביטי לעיני- חרסינה . אני מביטה בך ואתה מביט בי כמו פעם ראשונה שהכרנו . כמו תמיד שאני לוקחת את ידך בידי ומקשקשת על הא ועל דא וכשאנחנו מגיעים לדירתך כל פעם מחדש, עד אז שום מגע עין. הביטי לעיני – ואני בוהה בך , אדם מלא אהבה שכמותך – מתפוצץ כמו רימון מלא גרעיניו – רק רוצה להרעיף – אשמה – כאב- סימון – רק יללה חרישית של אמת . אמרנו תמיד אמת . הביטי לעיני.
טאח – הסטירה.
ונפתחת.
קול יללה דקה, שמי הערב. הירח עוד חי.
תחתוני מרובבים בדם , זיעתי כבר ניגרה ויבשה לקרום עקשני על עורי
מנסה לקלף , לחפון את הפצע .
הזיעה ממשיכה איטית ועיקשת – בית השחי נרטב.
אני צריכה אותך עכשיו מדבר.
אתה יודע איך אני צריכה אותך – הררים של חול נקי לשקוע בהם – שריקה מקצה לקצה של הרוח , קור בלילה , חום ביום. לשקוע בדיונות כמו בים . אני צריכה אותך ככה. הבט בעננים – זהו לילה בהיר. אל תביט בעיני. רק אל תביט בעיני.
אל תאלץ אותי, מצמיד יד חמה לגרוני. אל תאלץ אותי.
אני אוהבת דברים קטנים , אני אוהבת דברים שבורים , אני אוהבת דברים חסרי שימוש. קצת כמוך.
כשהייתי קטנה אחזתי בספר הבולים של סבי. מצאתי עניין רב בבולים ממדינות אפריקה- הן תמיד קסמו לי החום והמרחק. אולי יש שם צ'יטות והצבעים של האנשים . כמו אמא , כמו השפתיים הכושיות של אמא . למה אני לבנה?
אני אוהב לבנות. לא אכפת לי מה אתה אוהב. עיני כחולות- זוהי בעיה שלך .
אל תביט בעיני . לא רוצה . עדין לא ,האחיזה מתהדקת – הביטי בעיני חרסינה. לא רוצה ירח.
אהבתי דברים נעימים וחלקים למגע, אהבתי דברים שקופים. אהבתי זכוכית. אז אספתי נורות – שבורות מכל הצבעים והצורות וגירים בשביל הצבע וכמה גלויות כי אחותי אספה. לחץ חברתי . לסבי היו תילי תילים של אוספים. הוא אסף אבני מלח – אבנים ששהו במדבר והחליקו קצוות וכל דופן שבורה כמו מראה מנצנצת . הן קסמו אבל דחו אותי בבוהק שנשבר עם החמה השבורה בתוכן.
אתה אספת אבנים בכל מקום וצבע. כאלה מאוד פשוטות – לאחת אתה קורא לב עד היום. היא לא נראית לב, אולי חצי לב עקום במקרה הטוב. היום כשקפצת לבריכה בלב המדבר- זאת שנקראת הנוה שלו – כשקפצת וטבלת צללת הכי עמוק והכי רחוק לאסוף לי אבנים. סידרת אותן בשורה – יבשת אותן וחיכית לזו שתקרא לך בשמי . אתה אוהב אבנים . מצאת את שלי –רגילה לגמרי אבל שפתיה דובבו אבנית .
הביטי לעיני חרסינה. לא יכולה לנשום . הביטי לעיני עכשיו אמרתי , משפילה מבט, מסיטה מבט – הביטי לעיני. לא!
אהבת לאסוף ערמות של לבנים. כשלא היו לך עדין חברים . היית כמוני רק קצת שונה רואה את העולם בתמונות במקום אנשים .כשפנו לשאול אותך מה שלומך היית מביט במבט נזעם ולא עונה . עד שהכרת את שירה וסיפרת לי שהדבר הטוב ביותר שהיה על מה לדבר איתה והיה לה חזה גדול כל כך –והטוב בכל העולמות – כלל לא הפריע לה שהבטת בו ישירות. מעולם לא הסיטה מבט ולא היה לה אכפת. כזו בחורה ללבבך.
תראי את האבן ...
מה את מרגישה אלי? אתה כמו ה-VENUM הסגול ששובר חלק זעיר מליבי עוד פעם . אני אוהבת כשעוד חלק נשבר ואתה נספג בי זאב. אני אוהבת כשאתה נושך בי כך. כשאתמול צרחת וזעמת באיזשהו שלב האשמה השתלטה – התהום שלך. הביטי בעיני. תראי אותי. כשבקול יגע שלחת לי הודעה שהדבר הקשה ביותר שאתה רוצה כבר להצמיד אותי אליך ולבעול ואני רחוקה ומתרחקת רק בקול היגע והשפוף אחרי ניתוק ארוך הכל נשבר לי בזעם.
הביטי לעיני –ואין לי כבר אוויר והעיינים והמבט שמביט לכיוון השני פוגש בשלך – בהיר – מלא כאב- מלא דרישה – מפחיד אותי , הביטי לעיני- חרסינה . אני מביטה בך ואתה מביט בי כמו פעם ראשונה שהכרנו . כמו תמיד שאני לוקחת את ידך בידי ומקשקשת על הא ועל דא וכשאנחנו מגיעים לדירתך כל פעם מחדש, עד אז שום מגע עין. הביטי לעיני – ואני בוהה בך , אדם מלא אהבה שכמותך – מתפוצץ כמו רימון מלא גרעיניו – רק רוצה להרעיף – אשמה – כאב- סימון – רק יללה חרישית של אמת . אמרנו תמיד אמת . הביטי לעיני.
טאח – הסטירה.
ונפתחת.
