יום אסל

ענתי44

New member
יום אסל

הגעתי אתמול בשעות אחר הצהריים לאמא. מרחוק ראיתי שהיא ביום טוב. כשהגעתי אליה פנתה אליי אחת המטפלות ודיברנו. כעבור דקותיים אמא פונה אלי " שלום לך גברת ביגר, לפני שמדברים אפשר לבוא ולהגיד שלום לאמא הזקנה שלך" נזפה בי. כל הערב דיברה וצחקה ואפילו זכרה לאחר שאמרתי לה את התאריך שיש יום הולדת לאחותה וביקשה לברך אותה. היא שוחחה איתה ובירכה בצורה מרגשת ומי ששמע חשב שמדובר בקשישה צלולה כבדולח עד שאמרה לאחותה שעוד אחות שלה רוצה לברך ( אני ) וכשאמרתי לאמא שזו דודה שלי היא חשבה שאחותה היא דודה שלה. בהמשך הערב שיחקנו טרוויה ואמא פשוט זכרה, כל המטפלות נגשו לראות את הפלא בהתרגשות. אחת מהן אמרה לה " כרמלה שמעתי שאת הולכת הביתה אנחנו רוצים שתשארי איתנו" ואמא השיבה לה שיפה שהיא רוצה אבל היא רוצה כבר הביתה. וכשהתפעלנו מהדיבור שלה אמא אמרה " מה את רוצה? לא היה לי עם מי לדבר עד שהגעת" והצביעה על הקשישות בשולחן שאינן מתקשרות.
 
מעבר לכל דמיון../images/Emo153.gif

וחשוב שלאלפי יש עדיין שליטה 70% על "גדולים" ולכרמלה לא... אנחנו חיים בבלתי יאומן. אולי יש איזה חיידקי חיסון בחדר של אמא בבית האבות? אני רוצה לשלוח לשם גם את אלפי עם צוות המחקר שלי
 

ע ו מ ר 4

New member
ענתייייי

אני קוראת וכן...אני מעט רגישה...את כבר יודעת...אבל הסיפור שלך הזה.... בכלל בלי בעייה הצליח לדמעות שלי...לזלוג. אולי אנחנו קרובות? בנות דודות? אחיות? משהו? אולי אבא שלי ואמא שלך...היו קרובים...איכשהו? או שזה סוד של "אנשי האלצהיימר?" או שבכלל פעם סיפרתי לך עלינו...ואת שמרת לך בזיכרון...וכל פעם משחררת כאן טיפי טיפין...וכותבת שאלה מילים של אמא שלך? "וכשהתפעלנו מהדיבור שלה אמא אמרה:"מה את רוצה? לא היה לי עם מי לדבר עד שהגעת?" אז זהו. אמא קראה היטב את הסיפור על הילד ששאלו אותו:"למה כל השנים לא דיברת? והוא ענה: לא היה לי מה להגיד" חיבוק ענקקקקקקקקקקקקקקקק לאמאלה שלך. ולכי לך ענתי ותנסי לשכנע אנשים אחרים שלאמאלה שלך יש אלצהיימר. כאן כבר לא מאמינים לך!!! גם אם מנסים להיות אליך נחמדיםםםםםםםםםםםםםםםם.
 
ענתילה, אמא הולכת ומתקדמת

זה מזכיר לי את הספר על זקנה שהולכת ונהיית צעירה, שכחתי את שמו הלואי ואמא תמיד תהיה כל כך צלולה ותדבר לעניין ובהומור ובחדות שלה, איזה יופי!!! אצלנו הוא מדבר ולא מבינים רק חלקי מילים או מילים ולפעמים מבינים בגדול את הכוונה ולפעמים אפילו יש תגובה לעניין ואנו שמחים כמו שילד קטן אמר משפט חדש... הכי חשוב שהוא קם בבוקר ומשתף פעולה וצועד כמו קודם חיבוקים ונשיקות ושמרי על עצמך אוהבת, טובה
 

hregev10

New member
+מסתבר שאצל כל אחד הקצב והסדר של כל חולה

הוא שונה, מכל התופעות שאתן מדברות עליהן - לא נתקלתי באף אחת אצל מיכאל שלי ז"ל, דוקא התופעות שאצל אהרן של טובה מוכרות לי מאד, אבל באמת הנהימות של טובי לא מוכרות לי וגם זה שהוא כותב עדיין ועוד באנגלית ? לא ידוע. וגם הצלילות שמופיעה אצל אמא כרמלה מידי פעם והיא מסוגלת להגיד משפט ארוך בבהירות, פשוט מתמיה. דבר חדש שנעשה אצלנו ולא שייך למה שנאמר קודם, הוא שהבן שלי עשה לי שומר מסך והוא תמונה של מיכאל ז"ל בזמן שהיה עדיין בבית והוא נראה טוב. לילה טוב ולהתראות חני
 
חני יקרה, כעת את ודאי בוהה במסך עם התמונה

ולוקח לך זמן עד שאת מתעשתת ונכנסת לפורום. אני מקוה ששאלת את הבן או מישהו אחר איך לקרוא ולשלוח בפורום מסרים, כי מחכים לך מסרים ממני.
 
רק הרגע ראיתי שקראת את המסר. לפני כמה דקות

שלחתי לכל החברים, כולל אריאלה, מסר נוסף ואני מקקוה אחרון...
 
ענתי עומר הקדימה אותי אבל אמשיך...

את דבריה,
ומקווה שלא תפגעי.. אולי את צריכה לחפש פורום אחר, כי לאימא א' אין שום קשר לאלצ', ההפך, אחרי תשובות כמו שהיא נותנת לך אולי לנו יש אלצ' ולא לה... האינטיליגנט שלי עוד מנסה לכתוב לדייב מה הוא רוצה לאכול ולא סתם לכתוב אלא באנגלית, וכל זה בין נהימה אחת לשניה, ראינו לא מזמן את הסרט על "גליה" ומאז מתקשרים איתו עם לוח א - ב שיסמן מה רוצה, ולמה נוהם.. אז אולי הוא לא מוגדר כחולה אלצ' אבל כל מה שקשור לדימנציה ולזכרון הוא ממש במשפחת האלצ'.. שיהייה לכולנו ערב שקט ורגוע.. לילה טוב, ניצה.
 

ענתי44

New member
חשיבות המשחקים

בתקופה הקצרה שהייתי מורה הכנתי משחקי חשבון. כשהרעיון היה שבמקום למשל שהילד ישנן את לוח הכפל ישחק במשחק קלפים ותוך כדי משחק יילמד. אמא שלי, אמא א' ישבה, וגזרה וצבעה וקישטה ועזרה לי להכין משחקי מתמטיקה למופת. היום כששיחקתי עם אמא קלפים נוכחתי כמה חשוב לתת לאלצהיימרים או אנשים בעלי מיגבלויות פיזיות לשחק. זה גם מעסיק את אמא שבמקום להתרגז ולשאול כל הזמן " אז למה מחכים?... מה עושים עכשיו? איפה אני?" היא נהנית מהמשחק, מפעילה את התאים האפורים ואת שארית הזכרון. ויותר מזה. מה שהיא מסרבת לעשות בפיזיוטרפיה היא עושה תוך משחק, הטלת הקוביה, מתכופפת קדימה, לוקחת קלפים ומעבירה מצד לצד. בחיי ממש נפלא.
 
מגיעים לשלב זזה בלתי אפשרי

שרהל'ה הזכורה לטוב הצליחה להפעיל את אלפי עם הנחת תמונות שמתאימות זו לזו. זמן מה אלפי הצליחה, אח"כ זה הפך לעיסוק מועיל למרות שאלפי קימטה את הקרטונים, אבל אח"כ זה הפך לאובססיה. היא היתה תוחבת את התמונות מקרטון מתחת לתחתונים ובסוף היינו צריכים להעלים את כל המשחק. לעומת זה עד עכשיו היא משתעשעת בכלבון ששרל'ה הביאה לה במתנה, ובמיוחד בדובון שאורי הבן קנה לה מאוחר יותר. לפעמים היא נזכרת ואומרת "אורי" כשהיא מלטפת ומדברת עם הדובון.
 

ענתי44

New member
זה נכון ועצוב

אולי צריך לתת לה משחקי זכרון קשיחים יותר ולשחק איתה. גם אמא אם משאירים אותה לבד במקרה הטוב מתעלמת מהמשחק במקרה הפחות טוב "מנקה" את השולחן ומעיפה הכל לכל מקום. הלוואי ואלפי יכלה ללטף חיות. זה היה עושה לה טוב.
 
היה לנו 13 שנה חתול בשם הנרי

שכולנו הערצנו. אבל אחרי שמת החלטנו לא להתמסר לחית מחמד אחרת. יתכן שם ממילא היה לנו חתול או כלב אלפי היתה אוהבת אותו ומלטפת אותו. אבל כיום אני בטוח שדובון צעצוע עדיף. יש לי המון חיות בובות של גאיה, בינהם חתול שלפני 2-3 שנים אלפי אהבה ללטף אותו. היא ידעה אז שמדובר בבובה. מחר אנסה להחזיר אותו מסל האכסון לסלון.
 

ענתי44

New member
לא חייבים לגדל חיית מחמד

אפשר לבקר במקום שיש בו פינת ליטוף או חנות לחיות ולבקש ללטף כלבלב חמוד. אבל חיית מחמד צעצוע זה יופי.
 
למעלה