יום אחד זה יקרה

[נינה שכזו]

יום אחד זה יקרה

בלי להרגיש, משהו ישתנה
משהו יגע בנו, משהו ירגע בנו ולא יהיה ממה לחשוש.....

מאמינים?

 

[M i c h a l y U S A]

ברגע נתון אחד

ברגע אחד קטן קטן
עולמך יכול להתהפך.
ברגע דל אחד
הכל יכול להתחיל או להיגמר
תלוי למי נתת כניסה
לחדרי ליבך
ומי הוריד את חומות ההגנה
כי מאז שהחלטת לתת מעצמך לאחרים
את כבר לא בשליטה!
ושאת לא בשליטה אי אפשר לדעת מתי תבוא השלווה.
ובגלל רגעים של כאוס אנחנו יכולים להעריך את הרגשים
שמביאים לנו בטחון,שלווה, ואושר. אז כל רגע ורגע שכזה
צריך לנצור ולשמור..כי אלו הופכים לפניני זיכרון באלבום
שאנחנו יצרנו לעצמנו.


[עד היום מדפיסה תמונות לאלבומים בדרך הישנה כדי שיהיה משהו מוחשי ולא וירטואלי-צוברת ריגעי זכרון לעתיד]

 

[עלי באבא האחד]

החיים....

תלויים על חוט השערה....
ברגע אחד,
מה שהיה הוא שאיננו...
ככה זה.

 

[בישנית8]

תמיד יש ממה לחשוש

 

[חזקה מהרוח8]

אני מממממש מאמינה בכל מילה....

מאירוע אחד לשני יותר ויותר למדתי את החיים, למדתי שלכל
אירוע ובעיה יש סוף וגם פיתרון, אם פעם מכל אירוע/בעיה הרגשתי
שעולמי חרב עלי, חוסר אונים, זעה קרה שעטפה אותי, חרדה

היום עוצרת..... מסתכלת.... ומיד מחפשת פתרונות יצירתיים לעקוף
את הבעיה ולמצוא פתרון כד להגיע לסוף

אבל לא לפני שאני מזכירה לעצמי אירועים קודמים שהיו ענקיים עלי
והתעליתי עליהם, ושום דבר לא יכול יותר לשבור אותי...

אכן כך עם הזמן משהו משתנה בנו, משהו נרגע בנו ואנחנו מבינים
שאין לנו ממה לחשוש

 

[נינה שכזו]

שכנוע עצמי?

מכירה את זה, כל ערב כמעט, משכנעת את עצמי שאני חזקה ויכולה ואחראית לגורלי ולתיקונו ושינויו....
שטיפת מוח שלמה עשיתי לעצמי ואני אכן חזקה מהרוח ובעצם מהכל.

ואולי לא,
אולי מותר לי רק לרגע להיות גם חלשה,
וגם עצובה, וגם כואבת וגם מתגעגעת וגם חולמת.

"יום אחד זה יקרה,
הידיים הקפוצות יפתחו
והלב השומר לא להיפגע יפעם
בקצב רגיל, זה יבוא כמו שהטבע רגיל,
להיות שלם עם עצמו."

מתנגן לי כבר יומיים עם הגעגועים לדברים שנגמרו כבר מזמן.

 

[חזקה מהרוח8]

יש לקוראים לזה שיכנוע עצמי...

זה אכן כך אם לא יוצרים שינוי תפיסה וזה ההבדל
בין שכנוע רגעי שחולף לתפיסת חיים שמאירה אותך, מציאותי
ולפעול מקום אחראי ובוגר...

ולא...ולא שאת לא בוגרת אבל את כנראה (ואיתך הסליחה) לא אחראית
על עצמך... והכוונה בשליטה על רגשות, הבנה, מציאות ומה שביניהם...

אני מתארת את ההבדלים בינינו שאת חייה עדין בתוך שדה תירס
וכל צעד שאת עושה בחייך את עם היד מסיטה ערימה של עשב
ומתקדמת הלאה...צעד אחר צעד ואינך יכולה לראות את הדרך

וסליחה אם נשמעת מתנשאת אבל זה לאחר התנסויות מול החיים

שאני כבר רואה את שדה התירס ממבט על ורואה לאן כל צעד שלי
מוביל אותי ואולי אנחנו מתמודדות ורואות את הדרכים אחרת

אני מאמינה שגם לך תגיעה התובנה הזו..... עם השנים

כפי שהשיר שהבאת אומר "יום אחד זה יקרה
בלי להרגיש, משהו ישתנה
משהו יגע בנו, משהו ירגע בנו
ולא יהיה ממה לחשוש....."

 

[חזקה מהרוח8]

*שקוראים

 

[חזקה מהרוח8]

חזרתי וקראתי את דבריך...

כי רציתי לוסיף...

זה בסדר ואף טבעי "אולי מותר לי רק לרגע להיות גם חלשה,
וגם עצובה, וגם כואבת וגם מתגעגעת וגם חולמת.

השאלה כמה מקום את נותנת לרגעים האלה לנהל אותך... גם לי יש
נפילות של בכי וחולשה ומי שיגיד שלא הוא שקרן

זה ההבדל בין אחראי לקורבן - כמה זמן אנחנו לרגעי החולשה לשלוט עלינו

ולגבי המילים האלה שלך... "וגם מתגעגעת וגם חולמת"

את יודעת לכל אדם יש געגועים לכל דבר מהעבר שלי - אותם בחרתי
לעטוף בסרט יפה לאחר שארזתי שם את כל הזיכרונות היפים
ואחסנתי אותם בבויאדם... מורידה אותם לעיתים מביטה מחייכת
ושוב מאחסנת

למדתי שלכל דבר יש את הזמן והחיות שלו ואין מקום לחוש החמצה,
חרטה, כי אם הם היו יכולים לחזור לחיי הם אולי כבר לא היו נשארים
באותה גדולה וחשיבות שהתאימה לי אז.

ולגבי חלומות זה משהו עתידי, אפשרי, נינה ... במי זה תלוי לממש אותם????

אם קשה לך לענות אענה עבורך.... בך ורק בך....
אז קחי את עצמך בידיים, האמיני בעצמך ואל תוותרי לעצמך כי מגיע לך
ואל תתני לחולשות והפחדים שלך למנוע ממך להשיג, להעניק ולממש
לעצמך את החלום/ות.

 

[sweet coffee]

כן

בגדול ניסו לעשות עם המשפט הזה משהו, אולי לחבר למוסיקה..
בקטן משפט חכם כמו הרבה משפטים חכמים אחרים שבאו לפניו

בכללי לא אוהב את הזמרת
סך הכל אההה...

 

[ערסlight]

יום אחד...

לא הבנתי. למה שיקרה?
כי בטבע, שום דבר לא זז מבלי שנוסף עוד פרמטר שלא היה קודם.

 

[אופק דגנית]

בטבע..

תמיד יש תנועה..

 

[היתקליף]

לגמרי, צודקת מאה אחוז

אנחנו כאן אורחים לרגע, אין בכלל ממה לפחד, הכל כבר עבר.
ובכלל, הכל הוא זמני.

 

[חזקה מהרוח8]

סתם מסקנת אותי תגובתך...

אתה כותב שהתפיסה שלך שאנחנו כאן אורחים, הכל עבר וזמני

כשאדם חיי עם תפיסה כזו בכל אופן בעיני נשמע כמו זומבי
שמנהל את חייו כך עד שיגמר לו הזמן

ומה שאני מאמינה שעם הידע הזה אתה חיי ומתמודד עם אירועי החיים
לא בכזו קלילות ובאי רצינות וללא חששות, דאגות ופחדים...
ולא ממש יודע מה צופה העתיד עבורך?
אני טועה?
כי תגובתך נשמעת חסרת חיים.

 

[חזקה מהרוח8]

*מסקרנת

 

[היתקליף]

כולם מנהלים את חייהם עד שנגמר להם הזמן

רק שיש כאלה שלוקחים את החיים שלהם, ואת עצמם, יותר מדי ברצינות.
ויש כאלה שמבינים שבשורה התחתונה, מה שקורה או לא קורה להם יש לו משמעות אפסית. ולכן אין בשביל מה לדאוג כל כך.

 

[חזקה מהרוח8]

אני אוהבת את מה שאתה אומר

אבל ברשותך עוד שאלה, לדעתי הגעת לתובנה בוגרת על החיים
אבל מעניין אותי מה אתה חווה בזמן אמת באירועי חייך, שלא תדע ....

כמו אירועים שמקשים, מסבכים מכאיבים? איך אתה מסתכל עליהם
בדקות הראשונות לפני השיכנוע העצמי ואם באמת אתה לא עובר
את התהליך הריגשי בזמן ההתמודדות ומציאת הפיתרונות.

וסליחה על החודרנות - התגובה לשיקולך

 

[היתקליף]

מעט מאד דברים מכאיבים לי

כאב שמור אצלי רק לדברים החשובים באמת. ומה שיוצר קשיים, אני מטפל בו כמיטב יכולתי, ואם לא הצלחתי אז ככה זה. גם אחרי הקניות בסופר צריך לעבור בקופה ולשלם. ככה זה בחיים. אנשים לא מתרגשים מזה, אבל משום כן מתרגשים מדברים שהם בדיוק מאותו סוג.

 

[חזקה מהרוח8]

סלח לי...

ההרגשה לפתוח את הארנק הכסף או הכאב בלשלם את הקניות
שאתה בחרת שיספקו אותך
לבין לפתוח את הארנק הזה ולשלם על דברים שנפלו עליך
שלא ידעת, רצית וחשבת עליהם...
כאן המבחן ההתעלות לקחת את החיים מתוך אחריות ומתוך אותה
ראייה שעליה אנחנו מדברים.

 

[Prince315]

אמר לי פעם

מרצה באוניברסיטה.. בקורס "מוסר ועסקים" כן, כן מה ששמעת.

"תבקשי ממני הכל!
רק לא זמן"