יום אחד, בייבי.

יום אחד, בייבי.

יש מוזיקה ישנה ברקע. מוזיקה כזו שגדלתי עליה. מהבית. מוזיקה שיום אחד נורא שמחתי לגלות שגם הוא אוהב.
לבושה ומאופרת בדיוק כמו שעושה לו את זה, אני יושבת ומחכה להזנקה. עוד מעט הוא יגיד לי לצאת, לבוא, למהר, לקחת את הזמן. כל פעם משהו אחר.
יש פה בקבוק יין שמתרוקן לאיטו בזמן שאני מתמלאת ומתחממת. מחכה.
כל הזמן אני מחכה לו.

אני רוצה שתתנפל עליי. שתאכל אותי עם כפית קטנטנה של גלידה, לאט לאט, תתענג, תלקק את הקצה שמטפטף. אני אתפתל ואשתולל ואתה לא תרפה, תכאיב לי קצת, כמו שאני צריכה.
אני רוצה לראות פה בגדים קרועים, פצעים מדממים, חורים פעורים בנשמה שאתה סותם אחד אחד. אני מחכה בסבלנות.
יום אחד יהיה לנו את כל הזמן שבעולם, נסתובב עירומים כמו תינוקות, בלי מסיכות, בלי משחקים, בלי חובות. יום אחד המפלצת הזאת תציץ החוצה ותתאהב, לא תרצה לחזור למחבוא.
 

newcharm

New member
לבינתיים?

לא קל לחכות כל הזמן...אבל אם וכשבא מה שחיכית לו, יש בזה סיפוק גדול.

ובינתיים,
אולי תחליטי אם את רוצה התנפלות של שיניים וידיים וביסים גדולים או לקלוקי גלידה עדינים?!
או שאת לא מסתפקת בפחות מגם זה וגם זה...אז מגיע לך :)
 

gaya36

New member
הזכרת לי את השיר של ריטה

"יום אחד זה יקרה, בלי שנרגיש משהו ישתנה ,משהו ירגע בנו משהו יגע בנו ולא יהיה ממה לחשוש".

אני בטוחה שגם תגיעי לאותו מקום
 
אי בודד

רק שם יכולה להתקיים אופוריה כזו.


מצד שני, תני לי שבוע ואני מטפסת על הדקלים
משעמום.
 
לעיתים

דווקא הציפייה וההמתנה הן אלו שעושות
כל רגע במחיצתו לשווה זהב טהור


ובלי קשר לזה. הרגע הזה שבו תסתובבו בלי מסיכות ומשחקים יגיע.
תאמיני מספיק והוא יגיע.
 
זה קצת נכון

לפעמים אני מתענגת על השעות האלה
ולפעמים הן מוציאות אותי מדעתי.



(המסיכות אף פעם לא מולו,
תודה לאל)
 
למעלה