(יום אחד את מבינה,

[שישמים אחרים]

(יום אחד את מבינה,

אין מספיק קלונקס)

 

[2b mind]

שישמים,

מה קורה?
למה אין מספיק קלונקס?

 

[שישמים אחרים]

(ט) כי אני בעיצומו

של גל מחשבות אובדניות טורדניות ולא מצליחה לפנות את עצמי למקום בו אהיה מוגנת. במקום, אני אוכלת קלונקס משל היה סוכריות.

 

[רגישה1855]

 

[שישמים אחרים]

הי, רגישונת.

תודה על החיבוק. מחבקת בחזרה וחושבת עלייך.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אין מספיק קלונקס,

זה אומר עד כמה כואב.
אני לא חושבת שזה טוב שכואב לך,
והלוואי שהיה פחות כאב והיה אפשר להרדים אותו בקלות רבה יותר,
אבל אולי במקום שבו נגמר הקלונקס, כשכבר אי אפשר להרגיע את הכאב הזה יותר, אז מתחיל איזה תהליך שבו הנפש מוצאת כוחות להחזיק את עצמה.
כי למרות שלא נראה לך שאת יכולה לכאב הזה,
את יכולה לו,
את עוברת עוד לילה, חוצה את הכאב ויוצאת בצד השני.
לפעמים עם יותר נזק ולפעמים עם פחות, לפעמים על הקצה ולפעמים יותר שמורה, אבל עוברת את זה,
קמה לעוד בוקר.
זה לא מובן מאליו.

מקווה שיצא מובן.
ומקווה, כל הזמן, להקלה בשבילך.

 

[שישמים אחרים]

תודה

אני מעריכה שהעדר הטיפול עושה את חציית הלילה לדבר פחות מלמד ויותר חד-פעמי, נסי כמעט (איך זה קרה? was I there?). אבל - כן - אני יכולה להרבה. תודה, רחלי.