Kenny Girl
New member
יום אהבה שמח (R)
Cכל הזכויות שמורות לנייקוC עם פגעתי במישהו אני מצתערת, פורום פוקימון נתן לי חלק מהמוזה. נאנחתי, מלאת כאב. הכל כאב. ולא נעלם. הרבה כאב. רק כאב. אני צופה בך, רוקד ונהנה. ותוהה לעצמי עם לגשת אליך או לא. עכשיו מנגנים את השיר האהוב אליי שיר עצוב, יפה, איטי. המילים שלו יפיפיות. "הי נייקו. רוצה לרקוד?" שואל קול. זה איזי- לא אתה. לא מי שאני רוצה. הנהנתי בהסכמה. למה לא בעצם? אני עוצמת את עיניי ובוכה. המילים מרגשות אותי כל פעם מחדש. פתאום איזי לא נראה לי כזה חנון... הוא נראה לי... חמוד? לא, נחמד-זאת המילה. יש לו חברה. הוא חבר נהדר, אבל אני לא בשבילו והוא לא בשבילי. "מה קרה?" הוא שם לב שאני בוכה. כל כך רגיש, האיזי הזה "המילים מרגשות אותי" אני עונה. אנחנו ממשיכים לרקוד. השיר נגמר. שוב נאנחת. איזי חבר אל יולי, החברה שלו, כדי לתת לה את מתנת יום האהבה. ואתה הולך למימי, לתת את שלך. מזל שאני לובשת שמלה ארוכה וככה. שוב נאנחת. עוצמת עיניים וחושבת עליך-אהובי. "ניי?" שואל קול נוסף. זה קן, אחי. מחובק עם חברתו, סברינה. אני עוזבת את המקום ושומעת אותם מתמזמזים. איכס!!! אני נכנסת לשירותים. ומוציאה סכין גילוח מהתיק הקטן שלי. העלתי את השמלה וחשפתי צלקות ופצעים וחתכים עמוקים על כל הרגליים. נאנחתי. כבר אין יותר מקום לעוד פצע, אף לא לקטן ביותר. אני מקרבת את הסכין למצח שלי ועושה חתך עמוק לאורך כל הפנים. כאב. רק כאב. הרבה כאב. אני חותכת את הידיים ואת החזה. נופלת מכאב. אפילו בשמלה השחורה שלי רואים את כתמי הדם. מתעלפת. ~~~ "נייקו?" שואל קול דואג. וזה אתה, אהובי שלי. "מה עשית לעצמך?" בכית אהובי? עליי? אתה חושב עליי? "אין לך מושג כמה את חשובה לי. עם היה קורה לך משהו..." אתה ממשיך לבכות. אוחז את ידי. כל החולצה הלבנה שלך ספוגת דם. כל השיער שלך כבר אדום. "את לא תמותי לבד... זה בסדר" אתה לוחש שלי. לוקח את הסכין שלי וחורט על גופך. כאב בעינייך. רק כאב. הכל כאב. "אני אוהב אותך" אתה מתעלף "גם אני אותך" ואני איתך. ~~~ "ימאטו אישידה ונייקו איצ'יוצ'י נטלו חייהם יחדיו, כדי לחיות חיים במקום ללא כל צער, כאב ואכזבה. יהי זיכרם ברוך" THE AND
Cכל הזכויות שמורות לנייקוC עם פגעתי במישהו אני מצתערת, פורום פוקימון נתן לי חלק מהמוזה. נאנחתי, מלאת כאב. הכל כאב. ולא נעלם. הרבה כאב. רק כאב. אני צופה בך, רוקד ונהנה. ותוהה לעצמי עם לגשת אליך או לא. עכשיו מנגנים את השיר האהוב אליי שיר עצוב, יפה, איטי. המילים שלו יפיפיות. "הי נייקו. רוצה לרקוד?" שואל קול. זה איזי- לא אתה. לא מי שאני רוצה. הנהנתי בהסכמה. למה לא בעצם? אני עוצמת את עיניי ובוכה. המילים מרגשות אותי כל פעם מחדש. פתאום איזי לא נראה לי כזה חנון... הוא נראה לי... חמוד? לא, נחמד-זאת המילה. יש לו חברה. הוא חבר נהדר, אבל אני לא בשבילו והוא לא בשבילי. "מה קרה?" הוא שם לב שאני בוכה. כל כך רגיש, האיזי הזה "המילים מרגשות אותי" אני עונה. אנחנו ממשיכים לרקוד. השיר נגמר. שוב נאנחת. איזי חבר אל יולי, החברה שלו, כדי לתת לה את מתנת יום האהבה. ואתה הולך למימי, לתת את שלך. מזל שאני לובשת שמלה ארוכה וככה. שוב נאנחת. עוצמת עיניים וחושבת עליך-אהובי. "ניי?" שואל קול נוסף. זה קן, אחי. מחובק עם חברתו, סברינה. אני עוזבת את המקום ושומעת אותם מתמזמזים. איכס!!! אני נכנסת לשירותים. ומוציאה סכין גילוח מהתיק הקטן שלי. העלתי את השמלה וחשפתי צלקות ופצעים וחתכים עמוקים על כל הרגליים. נאנחתי. כבר אין יותר מקום לעוד פצע, אף לא לקטן ביותר. אני מקרבת את הסכין למצח שלי ועושה חתך עמוק לאורך כל הפנים. כאב. רק כאב. הרבה כאב. אני חותכת את הידיים ואת החזה. נופלת מכאב. אפילו בשמלה השחורה שלי רואים את כתמי הדם. מתעלפת. ~~~ "נייקו?" שואל קול דואג. וזה אתה, אהובי שלי. "מה עשית לעצמך?" בכית אהובי? עליי? אתה חושב עליי? "אין לך מושג כמה את חשובה לי. עם היה קורה לך משהו..." אתה ממשיך לבכות. אוחז את ידי. כל החולצה הלבנה שלך ספוגת דם. כל השיער שלך כבר אדום. "את לא תמותי לבד... זה בסדר" אתה לוחש שלי. לוקח את הסכין שלי וחורט על גופך. כאב בעינייך. רק כאב. הכל כאב. "אני אוהב אותך" אתה מתעלף "גם אני אותך" ואני איתך. ~~~ "ימאטו אישידה ונייקו איצ'יוצ'י נטלו חייהם יחדיו, כדי לחיות חיים במקום ללא כל צער, כאב ואכזבה. יהי זיכרם ברוך" THE AND
