יולי 2004

[fun maker]

יולי 2004

סוף השבוע הראשון של החודש, מרכז טסמניה. מסורת של ארבע עשרה שנים. כל שנה, אותו סופשבוע, אותה בקתה בהרים, ולפעמים נדמה לי אותה ערמת שלג בחוץ. הגענו אתמול בערב. הסתדרנו בחדר. ארוחת ערב לאור נרות. שלושה בקבוקי יין, סיפורים קטנים. לילה כזה יגמר במיטה. נעים להתעורר הבוקר כשחמימות נעימה עוטפת אותך, ואתה שומע את פיצוח גזעי העץ באח. אחרי מקלחת בוקר מהירה יצאתי עטוף במגבת אל החדר המרכזי. האח בערה ולשונות האש השתרבבו בשמחה וטיפסו במעלה הארובה. מהחלון נשקף רק שטיח לבן ורך. היא עמדה במרכז החדר. ראיתי את הראש הפרוע מבצבץ לו מעל, והרגלים היחפות מתחת. כל גופה הוסתר על ידי כן הציור. כל שנה אותו הכן. לראשונה הגיעה לפה להרגע ולצייר, ואני הסתפקתי בלהרגע. התקרבתי אליה, ורק עכשיו יכלתי לראות שהיא ערומה. מראה מעורר על רקע האח והשלג. "בוקר טוב יפה" זרקתי לאויר וניגשתי לקבל נשיקה בוקר טוב. "מתוק... ישנת טוב?" "ממממ..." אז מה את מצירת הפעם שאלתי. לא יודעת, קשה לי להתחיל. אשמח לשמוע רעיונות. כשאני מלטף את גבה מאחור וידי גולשת אל המקום בו מסתיים עמוד השדרה לחשתי לה באוזן "ציירי לי כבשה". שמתי מים לקפה והכנסתי דיסק למערכת, Alicia Keys עטפה אותי ב R'n'B נעים. "תעצום עינים" אמרה והשכיבה אותי על השטיח סמוך לאח. המגבת שהיתה בידי נחתה על הכורסא. גופי התעור בציפיה למגע ידיה ושפתיה. זה היה משהו אחר, מגע שלא הכרתי קודם. חשבתי לשאול "מה..?" ואז הבנתי שהיא מציירת עלי. משיכות מכחול עדינות נמשכו מצוארי מטה אל החזה. היה במגע הזה משהו מאוד נעים, מרגיע, כמעט ממכר. תהיתי אם היא מציירת עלי את הכבשה, ואם שערות החזה תורמות לכבשיותי? שמעתי את ערבוב הצבע ושוב חזר המכחול לשוטט על גופי. מעבר המכחול אל בין רגלי העביר בי רעידות קטנות של שמחה. "הכל בסדר?" שאלה. "כן" אמרתי "זה רק המכחול..". "מה הבעיה עם המכחול?" "טוב, זה בעצם לא באמת המכחול, זה התואי, את יודעת.." הרגשתי את שפתיה על כפות רגלי, מטפסות מעלה, אלי. פקחתי את עיני. כל כולי אדום.

 

[fun maker]

"אז מה?"

שאלתי, "יש לנו היום כבשה אדומה?" היא הביטה בי וראיתי את עיניה מחייכות אלי. עת התרומם ראשה ושפתיה עזבו את גופי הבחנתי שגם הנסיך הקטן נצבע באדום. "אני מקווה שאלה צבעי מאכל" אמרתי. "זה למאכל אבל לא צבע" אמרה. "זה רוטב תותים שבמקרה הכינותי עמי מבעוד מועד" אמרה ושנינו פרצנו בצחוק. "נראה לך שתוכלי לשים את התמונה הזו בתערוכה?" "מממ ... אני לא חושבת שאני רוצה לחלוק את זו עם הציבור". "אתה קצת שקט היום..." "את יודעת... תמונה אחת שווה אלף מילים, "בא לך אולי לדפוק כבש ברוטב תותים?" היא התישבה עלי בשמחה והחלה לנוע כששדיה מתחכחים בי. הכבש שבי קרם עור וגידים, הצמדתי את ידי על ישבניה. לשונה ליקקה אותי ואת הרוטב מעלי. אי שם למטה כשפיה עטף אותי בחמימות, תפסו ידיה את גופי והצמידו, שאבו, אותי פנימה. הגוף הגיב ברעידות שלוו בכיפוף הגו כלפי מעלה. "סחטין על הטריק הלשוני" צחקתי. "ממש לפני שהגעתי קראתי בשקיקה את 'הזין ואומנות אחזקת הגבר בביצים', אז זה משם". הפכתי אותה, וכאחד שהוא חסר כל חוש אמנותי,וציורי בפרט, זנחתי את המכחול ורוקנתי על גופה את שארית רוטב התותים שעוד נותר. מרחתי בידי את גופה, האצבעות הוגנבו במהירות פנימה אל תוך פיה בקול ענות מציצות רמות. הלשון קישטה את הפטמות הזקורות ברוטב האדמדם כאילו היו מנה אחרונה במסעדת גורמה. הנסיך הקטן קיפץ לו בשימחה פנימה אל תוך תוכה והחל לתור בין שדות התות במתק שפתים בוערות ורטובות. Alicia החלה ברקע לשיר את "Fallin' in'n'out" ושנינו נכנסנו בשלהוב יצרים לקצב הבאס. התנועות המעגליות גברו ואני מלקק, נושך את כתפיה השחומות. ועוד אחת מעלה. "סליחה, אבל אתה נושך את צוארי" לחשה באוזן והמשיכה עם הלשון פנימה כבמשיכת מכחול זהירה. כעבור ... מי יודע כמה, נלחצנו איש אל רעותה... הסתובתי על הגב והיא הניחה את ראשה עלי. לביקור הראשון כאן הגענו שנינו במטרה להרגע. איש איש בדרכו. הופתענו לגלות שמישהו עשה טעות של double booking , וכך שנינו קיבלנו את אותה בקתה. היות ולא היתה אחרת פנויה ואין דבר אחר קרוב, החלטנו לנסות לחלוק את הביקתה, למרות היותנו זרים. בסופו של אותו סופשבוע הפכנו להיות קרובים ואוהבים. מאז כל שנה אנחנו פה. פתאום נזכרתי איך בפעם הראשונה היא נחרדה לשמוע את המטען המוזיקלי שלי כשהנחתי את טום ווייטס ברקע.

 

[fun maker]

"אז איך החיים?"

שאלתי, "עוד כמה חודשים the big 40, יש תוכניות לחגיגות?" "לא יודעת אם בא לי לעשות משהו, אבל אני יודעת שהבעלול והילדים מתכננים לי הפתעה. מה איתך?" "גם לי חגגו ברב פאר והדר בחוג המשפחה והחברים. הילדים הכינו סרט קצר בסגנון חיים שכאלה ויקירתי דאגה לשלומי ברכישת מנוי שנתי לחדר הכושר המפואר שלידנו". "את יודעת, לא מזמן קיבלתי במתנה את הספר של רימונד קארבר ,קובץ סיפורים שנקרא 'על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה'. חשבתי שהספר צריך להיות רק הכותרת ואת התוכן הקורא צריך לכתוב מדמיונו. עד היום לא פתחתי את הספר ואם תשאלי אותי כבר קראתי את הספר. אכן דבר קטן וטוב". קמתי להכין לנו לשתות קפה של בוקר. "רגיל?" שאלתי, והיא הנהנה בעיניה וחייכה. הוצאתי את הספלים ומזגתי. היא מאחור. עטפה אותי חיבוק גדול ואוהב. ראשה הונח על כתפי וידיה גלשו במורד החזה. הנסיך הקטן נעור בשמחה למגע אצבעותיה. שפתיה כיסו את גופי, את צוארי, ומצאו את שפתי בזוית ראש שהזכירה לי את סצנת מגרש השדים. הלשונות ריכלו, התכרבלו, ושמחו אחת לקראת השניה. הסתובתי בלא להתנתק מפיה. התחלפנו כשהפעם אני עומד מאחוריה. תפסתי את פטמותיה בסיבובים קטנים מלווים במשיכה עדינה, על גבול הצביטה. היא הניחה ידיה על השולחן והתכופפה. בידי פישקתי אותה מעט והחלקתי פנימה בהנעה קדמית. איזה עולם, אי אפשר לקבל ארוחת בוקר אם אתה לא דופק על השולחן... thinks we do for... תנועות האגן גברו כשתחושת ישבניה עלי עושות לי טוב. גם היא התחילה לזוז ולהניע את עצמה יותר מהר כשבין לבין עפות מהשולחן מלחיות ומפיות למיניהן. זה בטח לא סצנה שתמצא ב"שולחן ערוך" חשבתי לעצמי. גמרתי בתוכה כשקולות השמחה והתנשפות שלה גם הלכו ונרגעו. היא הסתובה אלי לחיבוק חם, ארוך, ורטוב. "חסרת לי אשה יפה, כל שעה וכל רגע, באמת!" "אתם הגברים..." היא צחקה. יש לנו עוד יום פה ואז נחזור לחיינו , עד יולי 2005.

 

[דידי22]

fun maker...

אתה פשוט מדהים, הכתיבה שלך כל כך זורמת ומחרמנת..........!!! אני תכף קופצת על חבר שלי עם רוטב תותים

 

[bugbuster]

ומה עם טסמניה?