אשכרה הפוך לחלוטין מהניקס. אין לנו דרך לשמור אותם בצחוק אפילו. רוב הנזק נעשה על ידי בוגדנוביץ', נתן משחק קריירה עם 48 נקודות (8 שלשות) באחוזים מצוינים. כקבוצה הם קלעו 21 שלשות ב-46%, והאמת? לא הרגיש כמו ערב קליעה חריג במיוחד, הם הגיעו להמון מבטים טובים, אפשר לומר שה-makes היותר קשים די התקזזו עם שלל המבטים הפנויים שהחטיאו. הסגנון שלהם פשוט refined, הם יכולים לקלוע מולנו 120 נקודות כל עוד יש לפחות את אינגלס, גובר ו-3 עציצים. גם אם בויאן לא היה משחק, מיצ'ל היה מביא אותם לסקור דומה, או לחלופין אם קלארקסון לא היה קולע 6 שלשות אז קונלי היה נכנס לנעליו.
מדובר בתזכורת לכך שאנחנו לא באמת קבוצת הגנה טובה. אולי נצליח להשתחל לטופ 10 מבחינת נתונים, אבל מעולם לא ננצח משחקים דרך ההגנה.
פתחנו די טוב, ball and man movement הובילו ליתרון מצומצם, אך ניכר היה שקשה לנו לחזור להגנה עם הרכב די כבד (מילסאפ בחמישייה), הם ניצלו זאת למנוע מאיתנו לפתוח פער משמועתי למרות שהיינו בקצב סקורינג מטורף במחצית הראשונה (הרבע הראשון הסתיים בתוצאה 41-40. די סביר הייתי אומר). קלארקסון קלע 3 שלשות רצופות בסמי מעבר לדוגמה, בוגי הלך לסל מול קרוס מאצ'ס.
הסקאוטינג שלהם ברמה גבוהה ביחס לעונה הרגילה, דיברתי על כך ששאק האריסון נהנה מהעובדה שאף אחד לא באמת מודע לקושי שלו מחוץ לקשת, לא יוטה tho. הם עמדו והסתכלו עליו על קשת השלוש במבט של "אפשר לעזור לך במשהו? קפה? עוגייה?" גורדון ופאקו נהנו מיחס דומה. הדאבל והצפיפות בצבע סביב ג'וקר הובילו אותו למסור, רוב הזמן הענשנו (17 שלשות ב-45%, הפסדנו על האחד אחוז הזה אני אומר לכם), וגם במקרה שלנו לא הרגשתי שמדובר בכושר קליעה מטורף, אנשים פשוט קלעו את הזריקות שלהם לרוב.
במחצית השנייה קיבלנו החלטה לעזוב קלעים מסוימים לבד, כמו אוניל או ניאנג, העיקר להוציא את הכדור מהידיים של בויאן. חח אולי לא היה מדובר בהחלטה, פשוט עייפות וחוסר יכולת. anyway, שניידר עשה את הדבר הנכון ולא הפריז בדקות לרויס אוניל, בידיעה שאין מצ'אפ מסוים שמחייב אותו להישאר על המגרש (למרות ש-MPJ היה מעולה). הבעיה הייתה שנחלשנו בריבאונד במחצית השנייה, זה וכמה איבודי כדור מיותרים הביאו לעודף פוזשנים לג'אז. אין לי מושג איך הם שומרים על רמה כזאת בריבאונד.
בקיצור, לדעתי הפסדנו את המשחק על הסטרץ' בסוף הרבע השלישי-תחילת רביעי, בעיקר בגלל שבמפגש הספציפי הזה ליתרון היה ערך מוסף, מנטלי במהותו, בטח בידיעה שאנחנו לא יכולים לחבר כמה עצירות ברצף על מנת לחזור מפיגור, לכן יתרון כלשהו, או לפחות פינג-פונג בסקור היה מפעיל עליהם לחץ די משמועתי בבית. בסוף השלישי הגענו לבונוס, וג'וקר (ששיחק את כל הרבע, משמע מנוחה של לפחות 4-5 דקות בזה שאחריו) לא היה מספיק אגרסיבי בעליל מול פייבורס. הייתי מצפה ממנו לפחות לסחוט עבירה שתיים, להרים כמה זריקות. הוא סיים באחוז מגוחך של 9-11 מהשדה, ובאמת שאין לזה ערך בהפסד. מסוג המשחקים בהם עדיף שתהיה 11-24 ותגיע עוד כמה פעמים לקו, מאשר שתמסור לגורדון (פחות מוצא את ההתקפה שלו) או אחרים באותה נקודת זמן.
עשינו קולות של קאמבק לאחר שהם השיגו את היתרון בפתיחה סוערת לרבע האחרון, רק לא היו לנו רגליים להשלים אותו. עוד נציין שלמרות שמייקל פורטר קלע 31 שקטות בסטנדרטים שלו, הוא צריך להמשיך לעבוד על הכדרור, ואז אני באמת לא רואה איך הוא יורד מ-28 בממוצע, או אולי אפילו 30. לראייה, הוא הטביע על גובר כשהלך חזק לסל ברבע הראשון. מילסאפ היה מעולה, נותן סוף עונה מהסרטים, תענוג לראות אותו. היכולת שלו מצוינת, פשוט ההרכב בעייתי. ריברס המשיך כושר קליעה נהדר, לא מפריע לאוהדי נאגטס להתלונן עליו, לא בדיוק הבנתי למה. יותר מדי דקות לשאק האריסון, שהוא תותח, פשוט פחות מתאים למ'צאפ, ולג'אבייל מקגי האגדי.
סחטיין ליוטה על עונה אדירה, לא מתחבר לשמחה לאיד של אוהדי דנבר על הפסדים שלהם, לא ברור לי מה הם רוצים, we're fighting the same fight. במצב הנוכחי הם צריכים לראות בעצמם מועמדים חזקים לקונפרנס פיינלס ולקוות ליותר מזה, כרגע אאלט הם צפויים לפגוש את דאלאס בסיבוב השני. הדרך שלהם נוחה בסך הכל. היה גם את הבלוק המעליב הזה של גובר על ג'וקר
מדובר בתזכורת לכך שאנחנו לא באמת קבוצת הגנה טובה. אולי נצליח להשתחל לטופ 10 מבחינת נתונים, אבל מעולם לא ננצח משחקים דרך ההגנה.
פתחנו די טוב, ball and man movement הובילו ליתרון מצומצם, אך ניכר היה שקשה לנו לחזור להגנה עם הרכב די כבד (מילסאפ בחמישייה), הם ניצלו זאת למנוע מאיתנו לפתוח פער משמועתי למרות שהיינו בקצב סקורינג מטורף במחצית הראשונה (הרבע הראשון הסתיים בתוצאה 41-40. די סביר הייתי אומר). קלארקסון קלע 3 שלשות רצופות בסמי מעבר לדוגמה, בוגי הלך לסל מול קרוס מאצ'ס.
הסקאוטינג שלהם ברמה גבוהה ביחס לעונה הרגילה, דיברתי על כך ששאק האריסון נהנה מהעובדה שאף אחד לא באמת מודע לקושי שלו מחוץ לקשת, לא יוטה tho. הם עמדו והסתכלו עליו על קשת השלוש במבט של "אפשר לעזור לך במשהו? קפה? עוגייה?" גורדון ופאקו נהנו מיחס דומה. הדאבל והצפיפות בצבע סביב ג'וקר הובילו אותו למסור, רוב הזמן הענשנו (17 שלשות ב-45%, הפסדנו על האחד אחוז הזה אני אומר לכם), וגם במקרה שלנו לא הרגשתי שמדובר בכושר קליעה מטורף, אנשים פשוט קלעו את הזריקות שלהם לרוב.
במחצית השנייה קיבלנו החלטה לעזוב קלעים מסוימים לבד, כמו אוניל או ניאנג, העיקר להוציא את הכדור מהידיים של בויאן. חח אולי לא היה מדובר בהחלטה, פשוט עייפות וחוסר יכולת. anyway, שניידר עשה את הדבר הנכון ולא הפריז בדקות לרויס אוניל, בידיעה שאין מצ'אפ מסוים שמחייב אותו להישאר על המגרש (למרות ש-MPJ היה מעולה). הבעיה הייתה שנחלשנו בריבאונד במחצית השנייה, זה וכמה איבודי כדור מיותרים הביאו לעודף פוזשנים לג'אז. אין לי מושג איך הם שומרים על רמה כזאת בריבאונד.
בקיצור, לדעתי הפסדנו את המשחק על הסטרץ' בסוף הרבע השלישי-תחילת רביעי, בעיקר בגלל שבמפגש הספציפי הזה ליתרון היה ערך מוסף, מנטלי במהותו, בטח בידיעה שאנחנו לא יכולים לחבר כמה עצירות ברצף על מנת לחזור מפיגור, לכן יתרון כלשהו, או לפחות פינג-פונג בסקור היה מפעיל עליהם לחץ די משמועתי בבית. בסוף השלישי הגענו לבונוס, וג'וקר (ששיחק את כל הרבע, משמע מנוחה של לפחות 4-5 דקות בזה שאחריו) לא היה מספיק אגרסיבי בעליל מול פייבורס. הייתי מצפה ממנו לפחות לסחוט עבירה שתיים, להרים כמה זריקות. הוא סיים באחוז מגוחך של 9-11 מהשדה, ובאמת שאין לזה ערך בהפסד. מסוג המשחקים בהם עדיף שתהיה 11-24 ותגיע עוד כמה פעמים לקו, מאשר שתמסור לגורדון (פחות מוצא את ההתקפה שלו) או אחרים באותה נקודת זמן.
עשינו קולות של קאמבק לאחר שהם השיגו את היתרון בפתיחה סוערת לרבע האחרון, רק לא היו לנו רגליים להשלים אותו. עוד נציין שלמרות שמייקל פורטר קלע 31 שקטות בסטנדרטים שלו, הוא צריך להמשיך לעבוד על הכדרור, ואז אני באמת לא רואה איך הוא יורד מ-28 בממוצע, או אולי אפילו 30. לראייה, הוא הטביע על גובר כשהלך חזק לסל ברבע הראשון. מילסאפ היה מעולה, נותן סוף עונה מהסרטים, תענוג לראות אותו. היכולת שלו מצוינת, פשוט ההרכב בעייתי. ריברס המשיך כושר קליעה נהדר, לא מפריע לאוהדי נאגטס להתלונן עליו, לא בדיוק הבנתי למה. יותר מדי דקות לשאק האריסון, שהוא תותח, פשוט פחות מתאים למ'צאפ, ולג'אבייל מקגי האגדי.
סחטיין ליוטה על עונה אדירה, לא מתחבר לשמחה לאיד של אוהדי דנבר על הפסדים שלהם, לא ברור לי מה הם רוצים, we're fighting the same fight. במצב הנוכחי הם צריכים לראות בעצמם מועמדים חזקים לקונפרנס פיינלס ולקוות ליותר מזה, כרגע אאלט הם צפויים לפגוש את דאלאס בסיבוב השני. הדרך שלהם נוחה בסך הכל. היה גם את הבלוק המעליב הזה של גובר על ג'וקר