יודעות מה מוזר?

[טורטית שמנסה]

יודעות מה מוזר?

שאני בחצי השנה האחרונה (בטיפולים שנה וחודשיים) מרגישה שנגמרו לי החברות.
טפו טפו חברות הקרובות שלי רווקות, ואני מדברת על חברות של שנים, חברות ילדות... משהו במסתוריות שלי כנראה הרחיק אותן, כולן בחרו ללכת, להתרחק, להתנתק... לתרץ שהן עובדות " כן כן נפגש בהזמדנות"... אבל למעשה בפייסבוק אני רואהנ שהן כל יום מבלות ויוצאות ולא עסוקות כפי שהן טוענות ואני לא לא טפשה...

היו לי 4-5 חברות ילדות והן (שרווקות) ויודעות על התהליך בכללי פשוט הלכו אחת אחת...
נותרתי דיי לבד
עם הבן זוג המדהים שלי, ועם חברה אחת שהכרתי לאחרונה...
מטלפנת פעם בשבועיים שלוש לחברת ילדות שאו שנרתעה ממני או שהתרחקה כי שעמם אותה לשמוע........

סתם עצוב
לא מבינה?
מצד שני... פתחתי פייסבוק חדש אחרי שהיה לי פייסבוק 8 שנים אחרונות וכללל המכרות/קולגות שלי שהתחתנו/מתחתנות חסמתי מיד בפייסבוק החדש שבטעות לא אראה תמונה של בטן או תינוק כמו שקרה עם כל מי שהתחתנה איתי או אחריי.

רע!!!!!!!!!!!!

 

[polly121]

חברות וזה...

היי, אין ספק שהמצב הזה מביא גם השפעות בעולם החברתי. אני ההיפך ממך - אני זאת שהתנתקתי, התרחקתי, מחיית פייסבוק כבר לא כותבת כלום, לא מאחלת מזל טוב לאף אחד על כלום, לא מחזירה טלפונים וכבר לא מתקשרים - לי אין בעיה עם זה, כי אני לא מרגישה שבא לי עכשיו אנשים ושאלות, בעיקר כשכל החברות שלי בהריון/ ילדו/ יולדות וכו'. ובעיקר כי גם למדתי שאני סתם נפגעת או מתרגזת מהערות או שאלות של אנשים. מבחינתי, מי שירצה שיחכה לי שאחזור, ומי שלא - יכול ללכת לחפש.

במקרה שלך, אם ככה חברות שלך מתנהגות איתך, אולי כבר עדיף לך בלעדיהן?

 

[hatalya]

נכון זה באמת מוזר,

אני שמתי לב שאני רחוקה מכל החברות שלי, כי שום דבר כבר לא מעניין אותי.
אני מרגישה די כלבה, אבל לא הצרות שלהן מעניינות אותי ולא השמחות שלהן.
גם אני חושבת שמי שתהיה חברה שלי בסיום התהליך ותחכה לי, אז היא חברה אמיתית ואשמח להתקרב אליה.
בינתיים אין לי כוח לאף אחד, עולמי צר כעולם הזריקה

 

[polly121]

בדיוק ככה! זה באמת מוזר

רק לפעמים שבא לי ללכת להופעה או סתם משהו שבעלי לא מתעניין בו ואין לי עם מי ללכת אני מתבאסת, אבל ככה אני לא מרגישה שחסרות לי החברות או חיי חברה עם זוגות כאלה..רוב מי שסביבנו היום זה כאלה שאין להם ילדים, או ילדים גדולים, או רווקים/ רווקות בגילאים שלנו או ממש צעירים. אסופה של מוזרים

מצידי הכל, רק לא עוד אמהות שאוכלות את הראש והלב על הילדים שלהן.

 

[טורטית שמנסה]

בדיוק ככה, לא מעניין אותי כלום חוץ מזה!!

מתסכל...

לפעמים שבעלי חוזר מאוחר בא לי לעשות משהו.. לעיתים רחוקות אמנם אבל...בא לי

וחסר

 

[LOOLI T]

גם אצלי...

אבל באשמתי לגמרי. אני התנתקתי, סיננתי, התחמקתי, לא עניתי, ביטלתי, המצאתי תירוצים. פשוט נעלמתי.
זה קצת קשה לי בזמן האחרון, כי מרגישה שנשארתי לגמרי לבד

.

 

[טורטית שמנסה]

הקטע הוא שבמשך תקופה ארוכה היו לי מס' חברות מהטיפולים

מקבוצות בפייסבוק של פוריות.. ממש דיברנו מלא..
ואחרי כל הפריה שלהן הפסקתי לדבר איתן כי הרגשתי שלא אוכל לפרגן אם טיפול יצליח להן ואז אשאר מאחור, אפילו שהן אכלו את הקש שאני אכלתי...

 

[מתי זה יקרה 22]

ממש ככה!!!

מרגישה בדיוק כמוך בשביל זה הגעתי לפורום הזה לדבר עם בנות שמבינות אותי, כי בחוץ אין אנשים כאלה!!

 

[polly121]

נכון. כל פעם כמעט שאני מנסה אני מתאכזבת מחדש

אפילו חברה שעכשיו נקלטה אחרי טיפולים עם תאומים תופסת עלי תחת, מבלי שהיא יודעת בכלל. פתאום היא מפריחה לי משפטים כמו "מחשבה יוצרת מציאות" ובא לי להעיף לה סטירה. אומרת לי "זה מוזר שאת לא נקלטת, תמיד יש לך ביציות ועוברים" ואני מתחרפנת. מזל שאנחנו מתקשרות בסמסים כי אחרת זה לא היה נגמר טוב. היא כמובן מסמסת לי כל שבועיים כדי לבדוק מה קורה אצלי ברחם..

 

[מחכה לחסידה28]

אצלי

כשחברה מודיעה לי שהיא בהריון מתבצע אצלי תהליך ״ הורדת הילוך״ ביחסים.
אני עדיין בקשר, היא נשארת ברקע אבל לא באופן רציף ואינטנסיבי ולאחר הלידה הקשר
חוזר להיות פחות או יותר כמו לפני ההריון.
שמתי לב שיותר קשה לי להיות בסביבת נשים בהריון מאשר נשים לאחר לידה.

 

[טורטית שמנסה]

אצלי הפוך- לא מושך אותי הריון ספציפית זה נראה לי עינוי

הריון לא מושך אותי, זה סתם משמין ומעביר את הגוף טראומה ולא קריטי לי.. מה שמכאיב זה אותן נשים- חברות, קולגות, עוברות אורח שהולכות עם העגלה והאוצר בתוכה...

אני רק מחכה לתינוק, הריון זה דיי עינוי הייתי מוותרת עליו בשמחה

 

[חיוכי אהבה]

אני ממש חייבת לכתוב לך משהו..

כדאי מאוד לשנות את המחשבה שהריון הוא עינויי,
משמין, טראומתי ולא קריטי לך...
&nbsp
מחשבות כאלו, יכולות להשפיע מאוד על הגוף, ולהחליש את היכולת להיכנס להיריון.
(יש כוח למה שאנחנו חושבות ועובר לתת מודע)
&nbsp
(כן, אני יודעת שלא תמיד מחשבות חיוביות מביאות לחיובי, וכל זה,
אבל יש פה חשיבה מאוד חזקה שלילית כלפיי משהו, וזה יכול לסתור את הרצון להגיע אליו)
כדאי לחשוב על זה.
&nbsp
בהצלחה בכל דרך שבא תקבלי את התינוקי המתוק לידייך

 

[snir210]

נכון

גם אני מרגישה כך חשבתי שרק לי יש את הרגשה הזאת מי שבהריון יותר קשה להיות בסביבה שלה אחרי שהם יולדות נהיה להם פרצוץ תשעה באב וחוסר סבלנות

 

[דפי קורן]

טיפולי פוריות והקשרים החברתיים

מעניין שכל המגיבות פה, מציינות שיש ריחוק מהחברות- אם זה מצד החברות או מבחירה שלהן.
טיפולי הפוריות עשויים להשפיע על כל תחומי החיים וביניהם עם היחסים עם חברות.
חברות רווקות שלא מנסות להרות- לא יכולות להבין אותי...
חברות בהריון- מעוררות בי תחושות לא נוחות
חברות עם ילדים- גם אם אני יכולה לשאת את זה, הן בדר"כ עסוקות לגמרי בתינוק ולא פנויות אלי.
אם עם מי נשארתי?
בן זוג (אם יש), משפחה (אם הם יכולים להבין ולתמוך)
ומי שהכי הכי יכולה להבין זו מי שעוברת גם כן טיפולי פוריות
(אבל אבוי לה אם תקלט לפניי

)

 

[giraffelle]

רוצה להגיד משהו בזהירות

דווקא לחברות רווקות לפעמים קשה יותר להתמודד עם חברות בטיפולים.
בערך כמו שלאישה בטיפולים יכול להיות קשה להזדהות עם דיכאון אחרי לידה, למשל. זה מרגיש קצת כמו צרות של עשירים, למרות שאלו צרות אמיתיות מאד.
וגם לא לשכוח שרווקות גם עשויות לסבול מכמיהה לא ממומשת לילד, הרצון לא בהכרח מגיע רק אחרי הנישואים. אז חברה רווקה יכולה להרגיש שהיא במצב גרוע ממך, כי לא רק שאין לה ילדים, גם אין לה זוגיות.
אני לא מנסה להשוות בין הקושי של רווקה לקושי של טיפולים. הנקודה פה היא לא מה יותר גרוע, אלא ששני הצדדים מרגישים קושי.
&nbsp
אני לא יודעת אם זה המצב עם החברות שלך, אני רק מעלה את האפשרות. אולי זה יראה את הקושי שמעיב כעת על הקשר באור אחר, ועם המודעות תצליחו להתגבר על זה.

 

[חיוכי אהבה]

מסכימה לגמרי

 

[טוליתי]

 

[Clair24]

מסכימה מאוד. אני תמיד מנסה לזכור שהקושי שלי הוא לא הקושי היחידי בעולם...כל אחד ואחת מאיתנו מתמודדות עם משהו. לי למשל יש אמא יחסית צעירה שסובלת מאלצהיימר. זה שחברות לא מבינות את מה שעובר עלי (כמו שלא יכולות להבין את תהליך הטיפולים) ולכן לא רגישות לכך לא בהכרח גורם לי להתרחק באופן אישי. אני לא מצפה מהן שיוכלו להבין, כמו שאיני מצפה שיוכלו להבין את תהליך הטיפולים. פשוט בחרתי לשטף את הרגישות יותר מהן במה שאני חווה, ולקחת בחשבון שלא יבינו לגמרי. בשביל שבאמת יבינו אותי אני באה לפה

מצאתי איזון בו אני יכולה לשמוח עבורן וגם להיות עצובה וכואבת בשבילי, ואלו שתי דברים נפרדים ושתיהם לגיטימים ולא מפריעים אחד לשני.

 

[dandale1]

אם זאת חברות של שנים

הייתי מנסה לנהל שיחה ולגשש מהיכן זה נובע, אולי הן קיבלו ממך תחושה של ריחוק ולכן הן התנהגו כך, אולי הן לא הרגישו נוח לקרוא לך בשבת כי הן ידעו שאת עם בעלך, לפעמים אנו כ״כ חיים את החיים שלא יוצא לנו לצאת החוצה מהסיטואציה ולבחון אותה באובייקטיביות.
חברות של שנים חבל לאבד על אי הבנה, מקסימום את יודעת שעשית הכל כדי לשמר אותה.

 

[טורטית שמנסה]

תודה רבה לכולכן על ההודעות!