הרבה, כך גם סבור מנהל הבנק שלי
להקה נידחת עבור חלק ניכר מחובבי הרוק הקלאסי, אולי זוכרים שיר פה ואלבום שם, הוציאה אותי מהאיזון הכלכלי. כנראה שאני מוכן לשלם הרבה כדי ללטף לעצמי את הרגש, אולי חסר לי משהו, אולי אני סתם אובססיבי (זו כנראה הסיבה האמיתית), אבל Strawbs גרמו לי לחפש במקומות ולשלוח כסף על גלי הים התיכון - והרבה כסף. הם הוציאו בימיהם 38 אלבומים (כולל אוספים, והופעות חיות ומה שנקרא "בוטלגים" רשמיים) אל אלה אפשר להוסיף כל מני אינקרנציות של הלהקה בהרכבים שונים ומשונים, מעורבות של חברי הלהקה, ובעיקר של הרוח החייה שלה - דייב קאזינס- בפרוייקטים שונים ומשונים. נכון להיום יש ברשותי "רק" 18 אלבומים מתוך ה 38 הכוללים את כל אלבומי האולפן הרשמיים. בנוסף, כמה בוטלגים (שחלקם היו פשוט תרומה שלי לצדקה תרתי משמע!!!), הופעות חיות, הרכבים שונים הקשורים לסטרובס ושני DVD שאחד מהם מצוי, למיטב ידיעתי, בידי עוד שלושה אנשים בארץ, אותם אני גם מכיר אישית. ד"א, הDVD גרם ללא מעט אנשים, ביניהם כאלה שאין להם דבר עם רוק קלאסי, לחזר אחרי הלהקה הזו, לחפש MP3 שלהם ברשת כדי להתוודע טוב יותר למוסיקה הנפלאה שראו-שמעו בהופעה הזו. אחד הדברים שגרמו לי לדבוק בלהקה הזו (וד"א ברשימת האלבומים שברשותי, הם עדיין רק במקום הרביעי אחרי Jethro Tull עם 26, Genesis עם 23 ו Yes עם 19) הוא, ככל הנראה, התסכול מהעובדה שהם לא זכו למקום הראוי להם בין אגדות הרוק בקרב החובב הישראלי. אני פשוט מסרב להבין מדוע! להקה שיצירתה כל כך יחודית, הרמונית, אינטיליגנטית, עמוסה בכשרון, אמוציונאלית בהרבה מקרים ומאד מאד מקצועית. אולי ההומור היה קצת חסר, בכל זאת גם ל Peter Hammill או לRobert Wyatt גם אין יותר מדי הומור והם מדוברים מאד בפורומי הרוק. אולי הסימון שלהם כלהקת Folk-Rock, ז'אנר שלא תפס כאן מפאת ההקשרים היותו בריטי, אבל הם עשו לא מעט רוק ישיר וחסר פשרות, לא מעט פרוג טהור - אז מדוע??? נראה לי שהמסתורין הזה דוחף אותי לזרועותיהם. יקי
), ויש לי את כל הרשמיים, בוטלגים, סינגלים וכו'. סיד בארט הוא היוצר האהוב עלי, ויש לי את הרשמיים שלו, אוסף, בוטלגים, חולצה (שעשיתי לבד - זה ממש כיף לעשות חולצות!
(( למרות שכמעט על כל שולחן שאני רואה אני כותבת לד זפלין ומציירת את הסמלים של הלהקה... המורים ממש לא אוהבים את זה.