יובל
הצל שלי ואני/יהודה פוליקר הצל שלי ואני יצאנו לדרך, השמש עמדה כך בערך, פעם אני מוביל, ופעם צל על השביל. עננים התכנסו בשמיים, התחילו לרדת טיפות מיים, צילי התכנס בתוכי, המשכתי לבדי בדרכי. הרוח טילטל, הפחד טיפטף וחילחל, צילי בתוכי מרעיד, מפחיד יותר מתמיד. הוא שואל לאן אתה לוקח? אני משיב לאן אתה בורח? למה תמיד קירות מוגנים? למה צל כשאור בפנים? בוא נעוף רחוק, אתה תהייה לי כנפיים, מעין חיבור דמיוני, שהיה עד עכשיו בלתי אפשרי. בוא נקפוץ, נמריא, נעוף, הקשר, הצל והגוף. נדע להמשיך לברוח, ממה שתמיד רצינו לשכוח. נשכח את דלתות המלכוד, את הילד שהציץ דרך חור המנעול, בוא נעבור את הגבול, אל החופש שהיה תמיד כבול. ורק מנגינות מזכירות, שבחוץ אפשר להיות, משוחרר מכל פחד, רק כשהצל ואני ביחד. בוא נעוף רחוק, אתה תהיה לי כנפיים, בין חיבור דמיוני, שהיה עד עכשיו בלתי אפשרי. בוא נקפוץ, נמריא, נעוף, הקשר, הצל והגוף. נדע להמשיך לברוח, ממה שתמיד רצינו לשכוח. בוא נעוף רחוק, אתה תהיה לי כנפיים, בין חיבור דמיוני, שהיה עד עכשיו בלתי אפשרי. יובל, הבטחתי לך שיר... וקיימתי. ליהי
הצל שלי ואני/יהודה פוליקר הצל שלי ואני יצאנו לדרך, השמש עמדה כך בערך, פעם אני מוביל, ופעם צל על השביל. עננים התכנסו בשמיים, התחילו לרדת טיפות מיים, צילי התכנס בתוכי, המשכתי לבדי בדרכי. הרוח טילטל, הפחד טיפטף וחילחל, צילי בתוכי מרעיד, מפחיד יותר מתמיד. הוא שואל לאן אתה לוקח? אני משיב לאן אתה בורח? למה תמיד קירות מוגנים? למה צל כשאור בפנים? בוא נעוף רחוק, אתה תהייה לי כנפיים, מעין חיבור דמיוני, שהיה עד עכשיו בלתי אפשרי. בוא נקפוץ, נמריא, נעוף, הקשר, הצל והגוף. נדע להמשיך לברוח, ממה שתמיד רצינו לשכוח. נשכח את דלתות המלכוד, את הילד שהציץ דרך חור המנעול, בוא נעבור את הגבול, אל החופש שהיה תמיד כבול. ורק מנגינות מזכירות, שבחוץ אפשר להיות, משוחרר מכל פחד, רק כשהצל ואני ביחד. בוא נעוף רחוק, אתה תהיה לי כנפיים, בין חיבור דמיוני, שהיה עד עכשיו בלתי אפשרי. בוא נקפוץ, נמריא, נעוף, הקשר, הצל והגוף. נדע להמשיך לברוח, ממה שתמיד רצינו לשכוח. בוא נעוף רחוק, אתה תהיה לי כנפיים, בין חיבור דמיוני, שהיה עד עכשיו בלתי אפשרי. יובל, הבטחתי לך שיר... וקיימתי. ליהי