בדרך לים - לרוץ
לביתי הקטן (אך הגבוה) שברמת הביב מהעבודה שבתי, חיש מהר לבשתי הספידו ונעלתי נעלי, את האופניים נשאתי על כתפי, בדרך קק"ל ירדתי אל הים, רוץ ארוץ להרצליה במחשבותי. ככה פשוט ומאוד מעשי, ריצה מצוינת בטרם אמריא. אומנם בגלות, בבוסטון בניכר, לא אני אשתה שם שיכר, את נעלי הריצה אקחה עמדי, נחלים ואגמים אחרוש ואכיר. גם לעבוד מעט לא אשכח, אך איך אסע מבלי לראות שוב שקיעה, וברדת החמה סיימתי הריצה, ובסוף - אף מעט רחצה. בסוף היום אפרוש כנפיים, ואמריא אל השמיים, אתרווח לי בכורסא, ואחשוב על הריצה (והמסיבה) הבאה. קיץ קריר לכולם ותודה על הדאגה, ורמית סליחה, בקרוב תקבלי התמונה