יהודה עלה לשמיים.
לזכרו של איש לבד. את יהודה הכרתי בבית האבות של אמא, מידי פעם הייתי מספרת לכם עליו בפורמים שהשתתפתי, מעולם לא הזכרתי את שמו על מנת לשמור על פרטיותו עכשיו כבר מותר. יהודה תמיד חיפש עם מי לדבר, כי במחלקת התשושים כבר לא היה כל כך עם מי. הוא מאוד אהב לדבר עם אמא, תמיד ראה אותה קוראת ספרים שהבאתי לה מהספריה הגרמנית בתל אביב, דאג לה ליטף אותה, המריץ אותה לעשות התעמלות עם כולם, לצאת לאויר בגינה, כאשר אנחנו היינו מגיעים דאגנו לצרף אותו אלינו, לשתיית קפה ועוגה שהייתי מביאה מהבית, לשיחות על פוליטיקה עכשיווית ושל אז, הוא מאוד אהב שיחות וספרים. כל חג הייתי מביאה לו ספר מתנה, פעם זה על נפוליון, פעם על יוליוס קיסר, והספר האחרון היה על עזר ויצמן, הוא לא ידע איך להודות לי, לא היו לו מספיק מילים, ואז בט"ו בשבט הוא קיבל מבית האבות צלחת עם פירות יבשים, הוא ניגש אלי ואמר שהוא חולה סכרת ולא יכול לאכול את זה האם אכפת לי לקבל תשורה קטנה ?, לא היה איכפת לי. חייו היו די טרגיים כפי שהוא סיפר לי, נשוי היה לאשה טובה , לא יכלו ללדת ילדים ואמצו בת, כאשר הבת בגרה ונסעה ללמוד בירושלים האמא היתה נוסעת פעם בשבוע ומביאה לה אוכל, באחד הפעמים האמא ירדה מהאוטובוס הדלתות נסגרו האמה נגררה ומתה מפצעיה בבית החולים. הבת לא שמרה יותר בקשר עם האבא. משרה בכירה היתה לו באחד המוסדות המוכרים, וכשזקן החליט ללכת לבית אבות, הגיע לשם והיה גם שם איש פעלים, היה יו"ר ועדת תרבות, אירגן כל מיני דברים עד שכוחו אבד לו והגיע למח' התשושים. הוא תמיד ביקש ממני ללכת איתו לבזאר שנערך כל יום חמישי בבית האבות שנבחר מתנה לאמא, הוא רצה לקנות לה מתנה, לא יכולתי, כי אמא תמיד קנאה אם לא התיחסתי אליה והייתי מדברת עם מישהו אחר יותר מדקותיים. לפני כמה זמן ביקש מבעלי למצוא לו 3 מילים בלטינית שחיפש ושכח, כך אמר, אני מיד הבנתי למה הוא התכוון, הלכתי הביתה ורשמתי לו על פתק באותיות גדולות Veni, vidi, vici. משום מה בפעמים הבאות שהגעתי לבית האבות וזה לפחות 3 פעמים בשבוע שכחתי את הפתק בבית, תמיד הבטחתי לו שבפעם הבאה אביא לו, אתמול הכנתי לי את הפתק בתיק והבאתי לו, הוא היה מאושר. בערב מתקשרת אלי אמא ואומרת לי את יודעת אחרי שהלכת ראיתי את יהודה יושב שמוט ראש, אמרתי לאחיות לגשת אליו, הם נגשו ואמרו : יהודה עלה לשמיים והוא בן 96. ל ז י כ ר ו ....
לזכרו של איש לבד. את יהודה הכרתי בבית האבות של אמא, מידי פעם הייתי מספרת לכם עליו בפורמים שהשתתפתי, מעולם לא הזכרתי את שמו על מנת לשמור על פרטיותו עכשיו כבר מותר. יהודה תמיד חיפש עם מי לדבר, כי במחלקת התשושים כבר לא היה כל כך עם מי. הוא מאוד אהב לדבר עם אמא, תמיד ראה אותה קוראת ספרים שהבאתי לה מהספריה הגרמנית בתל אביב, דאג לה ליטף אותה, המריץ אותה לעשות התעמלות עם כולם, לצאת לאויר בגינה, כאשר אנחנו היינו מגיעים דאגנו לצרף אותו אלינו, לשתיית קפה ועוגה שהייתי מביאה מהבית, לשיחות על פוליטיקה עכשיווית ושל אז, הוא מאוד אהב שיחות וספרים. כל חג הייתי מביאה לו ספר מתנה, פעם זה על נפוליון, פעם על יוליוס קיסר, והספר האחרון היה על עזר ויצמן, הוא לא ידע איך להודות לי, לא היו לו מספיק מילים, ואז בט"ו בשבט הוא קיבל מבית האבות צלחת עם פירות יבשים, הוא ניגש אלי ואמר שהוא חולה סכרת ולא יכול לאכול את זה האם אכפת לי לקבל תשורה קטנה ?, לא היה איכפת לי. חייו היו די טרגיים כפי שהוא סיפר לי, נשוי היה לאשה טובה , לא יכלו ללדת ילדים ואמצו בת, כאשר הבת בגרה ונסעה ללמוד בירושלים האמא היתה נוסעת פעם בשבוע ומביאה לה אוכל, באחד הפעמים האמא ירדה מהאוטובוס הדלתות נסגרו האמה נגררה ומתה מפצעיה בבית החולים. הבת לא שמרה יותר בקשר עם האבא. משרה בכירה היתה לו באחד המוסדות המוכרים, וכשזקן החליט ללכת לבית אבות, הגיע לשם והיה גם שם איש פעלים, היה יו"ר ועדת תרבות, אירגן כל מיני דברים עד שכוחו אבד לו והגיע למח' התשושים. הוא תמיד ביקש ממני ללכת איתו לבזאר שנערך כל יום חמישי בבית האבות שנבחר מתנה לאמא, הוא רצה לקנות לה מתנה, לא יכולתי, כי אמא תמיד קנאה אם לא התיחסתי אליה והייתי מדברת עם מישהו אחר יותר מדקותיים. לפני כמה זמן ביקש מבעלי למצוא לו 3 מילים בלטינית שחיפש ושכח, כך אמר, אני מיד הבנתי למה הוא התכוון, הלכתי הביתה ורשמתי לו על פתק באותיות גדולות Veni, vidi, vici. משום מה בפעמים הבאות שהגעתי לבית האבות וזה לפחות 3 פעמים בשבוע שכחתי את הפתק בבית, תמיד הבטחתי לו שבפעם הבאה אביא לו, אתמול הכנתי לי את הפתק בתיק והבאתי לו, הוא היה מאושר. בערב מתקשרת אלי אמא ואומרת לי את יודעת אחרי שהלכת ראיתי את יהודה יושב שמוט ראש, אמרתי לאחיות לגשת אליו, הם נגשו ואמרו : יהודה עלה לשמיים והוא בן 96. ל ז י כ ר ו ....
