בניגוד אליך, ועפ"י כללי הפורום הזה
אני מתייחסת לכל תגובה של כותב בפורום זה, בהקשר למטרת הפורום הזה - לבטא את הנחיית ההלכה היהודית.
בפורום זה אין מקום לבטא דעות אישיות שסותרות את ההלכה היהודית.
בפורום זה אין מקום לתת תשובות לשואלים על ההלכה, ע"י שיתוף בסבלו המדמם של העונה, באופן שמבטא רעיונות מנוגדים להלכה.
בן אדם נותן תשובה מטעה לשואל שמתאר את בעייתו, ואני צריכה לדון עכשיו בסבלו המדמם?
בפורום "תמיכה נפשית למבוגרים" אנו דנים ללא הפסק בסבלם המדמם של האנשים, כי שם המקום לדון בכך. שם איננו מורים את ההלכה, ואיננו דנים בה, אלא בכוחות של האנשים, בסבלם ובנחמתם. לפיכך זה הפורום המתאים לכך.
אתה מוציא כל הזמן דברים מהקשרם (אולי כי אינך מבין אותם). אף אחד לא מבקש מחולה פסיכיאטרי לקבל בהבנה ובאהבה מה שמעוללים לו. גם לא מחולה אונקולוגי.
מבקשים ממנו להבין את המציאות, כדי לפעול לטובתו במסגרת המציאות.
אני שואלת אותך: מה טובתו של אדם המקבל טיפול פסיכיאטרי בכפייה - לעסוק בזעקות על העוול שנעשה לו ע"י "רשעים" שנהנים מרשעותם, ולנסות באופן בלתי יעיל להימלט מגזירתם (איך בדיוק?)? או שטובתו היא להוציא את עצמו מהגדרת החוק של מטופל בכפייה, ולחפש את הרפואה הטובה ביותר בשבילו?
אנשים שלא מבינים את טובתם עוסקים בצעקות "עשו לי, הרסו לי".
אני מטופלת ברפואת הנפש מעל 30 שנה בכל אופני הטיפול השונים. אני לא מחפשת חמלה אלא רפואה. נקודה. לרפואה בכל תחום יש חסרונות ויש יתרונות, ואינני מדמיינת שהיא נטולת חסרונות. אני מחפשת מתוך היתרונות להפיק את המיטב מהרפואה. אם רופא לא מקשיב לדברי, אני מחפשת רופאים אחרים. אני זוכה להקשבה מלאה לדברי ולעזרה אפקטיבית מהרפואה. אין טיפול תרופתי שלא יגרום סבל מסוים, אבל לעולם אינני משלימה עם סבל בלתי סביר עפ"י הקביעה שלי, אלא חותרת לחפש תרופה אחרת, שגורמת לסבל מינימלי וסביר בתמורה להקלה גדולה ומשמעותית.
לשם כך אני צריכה לעזור לפסיכיאטר לעזור לי, ולסבול תקופות ארוכות מניסיונות תרופתיים לא חיוביים, עד שנמצא הניסיון התרופתי הטוב ביותר. קוראים לזה "לסבול על מנת להפסיק לסבול".
בדיוק את הדרך הזו אני מציעה לסובל, כי אני מעוניינת להקל על סבלו, בניגוד אליך שמעוניין רק לחמול עליו ולהצטער בצערו, אך לא לעזור לו! מה בדיוק אתה מציע לו מרוב חמלתך על סבלו?
לחולים כמוני הרפואה מקשיבה בשימת לב מיוחדת, ובפרט הרפואה הפסיכיאטרית, שאין בה אפשרות בדיקות שתוצאותיהן נראות לעין, אלא היא נובעת מהקשבה לדברי המטופל. אבל לחולים שעסוקים באנלוגיות מגוחכות (כמו האנלוגיה שעשית לגבי הנאנסת), בגישה לא הגיונית, ב"צדק" ו"אשמה", ובהתכחשות לבעייתם ובהאשמת כל העולם ואחותו בסבלם - אני מאוד מבינה למה הרופא לא מקשיב הרבה זמן ולא ממש מתחשב בדעתם. ובמקרים שהחוק מחייב לכפות טיפול, הוא ייכפה. כמי שמכירה הן את הפסיכיאטריה והן את תחום המשפטים, זכויות האדם והחיקוק, מדובר במקרים קיצוניים וצעקניים במיוחד, שגורמים סבל רב לעצמם ולזולתם, ובכמות מקרים מעטה מאוד, ולא בחולה הפסיכיאטרי המצוי.
ולהזכירך, כל זה לא קשור לפורום זה ולא ראוי להיות נדון בו. אבל מפאת כבודך עניתי לך. כדאי להפסיק בשלב זה את הדיון בנושא הפסיכיאטריה בפורום זה...
