יד

[פנתרית סגולה]

יד

ידך המעסה את שכמי
מעבירה אליי
את הדבר הנכון.
את תמצית האהבה
את הזרם העדין הזה
הנובע, כה נדירות,
מן הגוף של הנמשכת באמת.
שתינו יודעות שזהו רגע של חסד.

שתינו משתוקקות לחזור עליו,
אבל בפעם הבאה -
כבר אבד.

ביום שלאחר אני פוגשת אותך במרכול
את עם בתך.
הלא את אם.
לבך תפוס מכבר.
האויר בינינו אדיש.
שתינו יודעות

שאבד

 

[פנתרית סגולה]

הייתי שמחה לתגובה, אני מבינה שלאף אחת אין מה להגיד במיוחד

על הנושא הזה.

 

[אוראוראור1019]

השיר מאוד יפה בעיניי

אהבתי את הבחירה לסיים במלה "שאבד" ובבית נפרד, כאילו האוויר הוא שאבד (ולא דווקא רגע החסד כמו בבית הקודם).
השאלה שנותרת, והיא אולי הסיבה שלא הגיבו לך ככ?... או אולי אני - שלמרות שזה שיר כואב ומאוד יפה, כאילו אני לא מרגישה את הכאב. כאילו חסר לי הרגע שבו יש נסיון לחזור על רגע החסד והוא לא מצליח ולמה הוא לא מצליח....
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי?....

 

[פנתרית סגולה]

לאוראור: את לא מרגישה את הכאב כי לא היה ממש כאב.

הכותבת (אני) השלימה מיד עם האבדה. הלא מדובר בסופו של דבר באשה זרה למדיי, שהיה לה ולכותבת רגע משותף של חסד. לא מדובר על אדם אהוב שנטש ושבר לב.

 

[פנתרית סגולה]

לא, איך הבנת שהאויר הוא שאבד? מה משמעות "אויר שאבד"?

מה שאבד הוא אפשרות הקשר, כמובן.
האויר בינינו היה אדיש. שוב לא היו זרמים בין שתינו. היא אם, היא היתה עם בתה, שלה נתון לבה. ואני השלמתי די מיד.

 

[אוראוראור1019]

פנתרית, הנה, תקראי:

האויר בינינו אדיש.
שתינו יודעות

שאבד


ואוויר שאבד זאת דרך נורא יפה בעיניי להגיד שאין יותר חיים, ואני לא יודעת איך נעלמו.

 

[פנתרית סגולה]

לא לא, אוראור. תתייחסי לשורות הקודמות בשיר

שם כתוב: "אבד" והכוונה ברורה: עתיד הקשר לא קיים. סיום השיר חוזר על ה"הצהרה" הזאת. מחזק אותה. מסכם אותה.

 

[פנתרית סגולה]

תראי, למרות שעניתי לך וניסיתי להבהיר "למה התכוונה המשוררת",

בבקשה, קיראי כרצונך, ואם את נהנית מהרעיון שלך עצמך - בבקשה.
אני בד"כ לא אוהבת שאנשים מהגגים על שיריי את האסוציאציות והמחשבות הפרטיות שלהם, כפי שכאשר אני מנגנת, אני משתדלת לרדת לסוף דעתו של המלחין ולבצע את יצירתו כפי שרצה הוא. אבל כאמור - אם את נהנית ממחשבתך("נורא יפה בעיני להגיד שאין יותר חיים, ואני לא יודעת איך נעלמו), תפדאל, כפי שאומרים בני דודנו.

 

[אוראוראור1019]

פנתרית, אין בעיה,

אולי נסחפתי לאיזה פרשנות שירית שלא הייתה לעניין.
חושבת שהבנתי עכשיו יותר לאיזה תגובות את מצפה - ללהבא.... להת

 

[פנתרית סגולה]

אוראור, באמת, אם את נהנית מרעיונך, וכך כתבת, אני שמחה בשמחתך

זה לא יהיה השיר שלי, אבל זה יהיה השיר שלך!

 

[מישהי1631]

שיר יפה ורגיש

 

[פנתרית סגולה]

תודה מישהי.

 

[תמר דגן 1]

אסופת שירים

פנתרית,
שיריך נוגעים בעדינות כה רבה בנימי הנפש, תופסים את הרגע.
מקווה שאת מקבצת אותם לאסופה אחת, שאולי תפרסמי בבוא היום.

לתוכן השיר - לא הבנתי מדוע יש סתירה בין היות אם לבין משיכה בין אישה לאישה.

 

[פנתרית סגולה]

תודה רבה לך, תמר.

אני מנסה זה שנים אחדות להוציא לאור את תרגומי השירה שלי, שלכל הדיעות (של משוררות, משוררים, כמו {דוגמאות אחדות בלבד}דליה רביקוביץ בזמנה ונורית זרחי ,מתרגמות שירה, מתרגמי שירה רבים, כמו אליעזרה אייג ז'קוב סבינה מסג עודד פלד
אשר רייך ואחרים) הם טובים מאד, אך מאחר ואיני "אדם עובד", ז"א איני מתיישבת עם האף בשולחן ומתרגמת 30-40 שירים של משורר/ת אחת/אחד, ותהיה רמת התרגום אשר תהיה, אלא מתרגמת בעצם מה שמגיע אליי, ומתוכו מה שמפעים אותי, המו"לים הרגילים סבורים שאין לאסופת תרגומיי אופק מסחרי. עליי להוציא בעצמי: למשל דרך headstart .
שבו קוראים מתגייסים לטובת האמן ומוכנים לקנות את ספרו כשיצא, ומממנים את ההוצאה לאור, מראש.
אני סבורה שגם שיריי המקוריים טובים. אמנם להתחרות עם שייקספיר וויטמן ואמילי דיקינסון ורוברט פרוסט, אם לציין אחדים מן המשוררים שתרגמתי, זה אולי, איך נגיד.....
אבל שיריי טובים כשלעצמם ועומדים בזכות עצמם, וגם מוצאים חן בעיני הקוראים. על כן ייתכן שבסופו של דבר אעשה כעצתך. למה לא. בינתיים - אינטרנט. לקהל הרחב, חינם.

 

[פנתרית סגולה]

מנסיוני לפחות יש.

הנשים שנפגשתי איתן חשבו ככה. ז"א התנהגו בהתאם. מרגע מסוים הן נסגרו וסירבו להתקרב אליי יותר משהתקרבו, והחלו לדבר על בנותיהן או קרובותיהן, שהן ידידות נפש.
די ברור לי שבת אדם שמסובכת כבר מזמן בקשרי משפחה, בת אדם שהביאה ילדים לעולם, ובדכ, וכללית, אינה שונאת ודוחה את ילדיה ומחפשת קשרים אחרים, עשויה מאד להמנע מלהתקרב עוד ועוד לאשה שרוצה בכך ומתנהגת כך. אהבתי נתונה לילדיי - מה את בדיוק מחפשת אצלי????למה שאגייס מתוכי אהבה אלייך????