ידעת כאן ועכשיו...

ידעת כאן ועכשיו...

הגרגר נע. התגלגל מעל פני אחיו הזהובים המבהיקים באור השמש הזורחת התגלגל לו, התבונן בקיום. בכל פניו עם כל פרצופיו המגוונים ראה את הנקודות, את התמונות את האמת והשקר. שניים הם, ראה פוצאים לו לשון צועקים קללות ודברי אהבה מפטים. ואחיו עלה מעלה שמיימה הצטרף אל מעופו האלוהי יוצר האור והחושך וכך זרמו הם בקשת האוויר על גלי החמצן במציאות האוורירית הכה רייקנית ואדירה של החלל והמלא ואט אט החול התפזר ואחד היה רבים אחד שהיה שלם הפך פחדים כעסים שמחה מנוחה תורת אמת יודע כל ושוכח דבר. כנפיים נפרסו להבה אדירה ומעברת עלתה מעלה הפיניקס התעוררה עורה היא לעולם חדש ישן עטור חושים הבנות וראוית אורה הדליק את האוויר בער ביער החיים הכאב והעונג השנאה ואהבה הכל התאחד בזוהר אדום נוצץ רעד זרם בכל קול ניפוץ כלימה חלימה של מציאות של חלימה הפך לקיים שרידים מתרבויות עתיקות שהיו קימות רק במוחות הזוהיים התפתחו וקרמו גידי חיים הררים תלולים הבקיעו מהאדמה פרצו ברעש זועם ואדיר הפציצו בקול הלידה את המוות המבקר אבנים, שדות תלולים של קשיחות רוגע ורוח עלו מהקרקע בקול חבטה התגוששו עם החמצן על מקומם, הנפח נתלש והתקיים. הדליקו הם עיינים ועפעפיים ראו כוכבים גשרים אשדות ונערים היוצאים למסעות מתים חיים מתים יושבים ורוקדים ראו נערות מפזמות על מאורות החיים הקיום הפציר בעיניהן כי הוא נסיכן והן אהבותיו הצבעים התגבשו ונמרחו בכל עבר הנוצה הפכה לטווס המעופף מעל לקברו העמוק בתוך התשוקה ההדחקה הכעס שבאין והאהבה ביש ואז ברגע אחד הכל נעלם האחד נדם חזר לרבים כלא היה אך היה הוא וקיים בגופי בגופך בנשתמי ובשלך אוהב אני אותך אמת כה מתוקה וצורבת שבמשקה השקר אוהב אותך אהבת נצחים... האוויר מהבהב בזוהר הקסם השקט מברך את מכריו והתשובה מגיעה בליווי השאלה. אני אני אני אני אין אני אני אני ורק אני רק את\ה ואת/ה= אני... תודההההההההההההההה
 
תודה בלו ../images/Emo23.gif

אהבתי במיוחד את השורה "אוהב אני אותך, אמת כה מתוקה וצורבת, שבמשקה השקר..". הלכתי לעשות סיבוב בשכונה וחשבתי הרבה על המשפט הזה. תודה בלו, זה מקסים.. שוב אין לי הרבה מילים, ניצחת
.
 
פריחה של נבילה

מה כואב קול ללא מוצא דרך ללא פירצה חלון מסוגר עם זגוגית אשר מאפשרת להזכר בקורות עבר אך לא לחוות את הזוהר והעונג שבקיום, פעם נוספת. דמעות הפנים זולגות, ריח הפרח אינו עוד, עלי הכותרת מחווירים מיופיים. גם הזרעונים נתפסים בדרך הכמילה וטוהר המוות. הסוף תמיד נודע הוא, נשכב אל ממול התריא בקולי קולות על בואו אך מה צורב הוא, מה אכזר כה איום... אף על פי אינו קיים. בהרהורי האחרונים מתנוסס הזכרון הצבעוני מעל פני השמש לבין העננים הקוסמים האם התקווה ניצלה, האם העלמה עוד דוהרת על סוסה ברחבי תבל, האם נצלה מהבית הבוער. האם זרעון נוסף יווצר ויפרח לזוהר או מה, הקץ הגיע ולבי שקע בחובו הזכרון כבד רוצה אני לשלח אותו.
 
למעלה