ידיד לעת צרה

ידיד לעת צרה

היו הייתה, לפני שנים רבות, בממלכה רחוקה, חברה קרובה. חברה עמה יכולתי לחלוק את העמוק שברגשות ואת הקרובה שבקרבות. כמו בהרבה אגדות, קרבה, לעיתים, אין משמעה אלא ציפיה להקרבה, ואין משמעה אלא פגיעה הכרחית וסוף קרוב. וכך, בלא התערבותה של כל מכשפה חיצונית פרט לרגשות הנחותים ביותר המצויים בתוך ליבנו אנו, ותוך פגיעה אנושה זו בזו (כאשר חלקי במעל אינו מועט משלה, אם לא עולה עליו) אבדה חברות זו לעולמים. אגב כך, אבדו להן פנטזיות על איחוד ממלכות, קירוב לבבות, מגורי אריה עם כבש ושיתוף פעולה פורה בין ממלכותינו ונתיני הממלכות שתיהן. לאחרונה, פרצה בארצה של החברה בדימוס שמחה ויחד עמה יגון (ואם כי יחסי וחולף בלבד, עדיין יגון הוא). עם הגיע המבשרים חפצתי לשמוח בשמחתה, אך ידוע ידעתי כי עדיף לרחוק ולא להעיב על שמחתה בזכרון משברינו הקודמים. עם הוודע דבר יגונה, יוצא ליבי לפרוש כנפי הסוס המעופף שלי, לעוף אל ממלכתה ולהושיט ידה וליבי אליה. היתכן? האם בספרי הנימוסין למלכות קיימים תקדימים לכך ובהם הוראות כיצד משקמים אובדן כה גדול?
 
מניסיוני....

היו היתה פעם נסיכה חיננית וקופצנית. את אותה נסיכה פגש נסיך באחד מבתי הקפה הוירטואלים ברשת... הנסיך והנסיכה התחילו לדבר, שעות על גבי שעות. אף על פי שהיא היתה יחסית צעירה לנסיך, הוא ראה מעבר, חשב שהיא בוגרת, התאהב בה. לאחר שבוע של דיבורים הוא החליט לעלות על סוסו האציל ולרכוב אליה, על פני שדות וכרמים, הרים ואגמים, הוא רכב. הם בילו בוקר קסום ביחד, בצהריים השתעשעו להם בחדרה... וכמה זמן לפני שהיה צריך לרכוב חזרה היא טענה שזה לא ילך ביניהם ולבו נקפץ צער... במשיכת כתפיים אמר שהוא בצער מסכים והם נשארו ידידים. לאחר תקופה קצרה שבה הוא הכיר נסיכה אחרת... הוא נאם באחד מבתי הקפה על משמעות האהבה. באותו נאום הוא הוסיף ואמר שכל הנסיכות שהיו לו עד עכשיו לא היו בוגרות... הנסיכה שמעה את זה ולבה הושחר... היא עשתה ברוגז עם הנסיך! הנסיך משך שוב בכתפיו והמשיך בחייו. לאחר פרק זמן שחשב שהגיוני הוא שלך דואר לנסיכה, אולי הם יחזרו להיות ידידים הוא שאל. תשובה שלילית הוא קיבל. מדי פעם הנסיכה נכנסת לבתי הקפה, זורקת איזה משפט ונעלמת שוב, היא לא רוצה קשר ישיר עם הנסיך, רק ללמד אותו בצורה הזויה... ומוסר ההשכל של הסיפור... לפעמים אפשר לחזור ולדבר, לפעמים לא...
 

giulietta

New member
יש נושאים

בהם לא צריך לחשוב כל כך הרבה אלא ללכת עם הלב. לבך יוצא אליה, ולא משנה אם בשל השמחה או בשל היגון, ולא משנה אם הוא יוצא אליה רק כדי להרגיע את עצמו - רוצי בעקבותיו. במקרה הטוב, הדלת תיפתח מחדש. במקרה הפחות טוב תחושי בצינה קלה, בלתי נעימה אך לא מזיקה. כך אני נוהגת.
 

shellyland

New member
מסכימה.

חשוב לזכור שאולי הניפנוף שלך יעשה לה רק עוד יותר רע, לכן הוא צקיך להיות מאוד עדין ומתחשב.
 

אטיוד5

Active member
להושיט ידך אליה או לבעלה?

בחייך, אולי עדיף שתחשבי קודם מדוע הממלכה שלך רקובה, מדוע פגעת כ"כ בממלכה קרובה, ובכלל מדוע רוב הממלכות השכנות שלך רחוקות, ואולי יש לך בעיה במשרד החוץ שלך שלא יודע להבדיל בין אויב לידיד, בין רשעים לצדיקים. אחרי שתבררי את הדברים האלו, השיקום כבר יהיה פשוט.
 
למעלה