ידידי הטובים

[מוצארט]

ידידי הטובים

אני רוצה להעלות כמה שאלות, ללוקים במחלה, ולהוריי הלוקים בה. האם אי-פעם, האנשים שמסביבנו יפסיקו לפחד מה"טיקים" שלנו? האם אי-פעם, יפסיקו להגיד שאנחנו מוזרים? האם אי-פעם, יפסיקו לברוח מאיתנו, בתואנה של "חולי-נפש"? האם יש סיכוי לאהבה?

 

[סוללת את שביל החיים]

מוצארט

תראה נשמה- אנחנו לא יכולים לשנות את העולם ומי כמוני יודעת את זה? וגם אתה וכולנו ביחד. התופעה הזאת תמיד תראה מוזרה לאנשים הריי ביננו? זה משהו לא מוכר . אנשים נבהלים אני גם כן שונאת ומתעבת את זה. אין מה לעשות .... אלא לחיות כמה שיותר בכיף במצב הקיים. לי אישית אף פעם לא קראו לי חולת נפש בגלל הטיקים שלי. כל מי שידע שיש לי טיקים קיבל אותי כמו שאני. האם יש סיכוי לאהבה? אתה עדין צעיר נכון? אז אני עברתי כמה וכמה מערכות יחסים וכולם אהבו אותי והתרגלו לטיקים שלי אני תמיד אומרת שמי שלא מקבל אותי כפי שאני עם כל המטען שלי (כי לכל אחד יש את המטען שלו) לא שווה אותי. ולא אותך ולא את ההיא ולא את כולנו. אנחנו רק מה שאנחנו. תן לזמן לעשות את שלו, אך לא נחיה באשליות נשמה, הכל יהיה בסדר . אך לפי דעתי האישית אם תהיה יותר מודעות לטוראט אז אנשים יפסיקו להבהל נורא או לברוח. ממני אף אחד לא ברח עד היום, כלומר לא אנשים שמכירים אותי. ואם בורחים ממני, זה רק עושה לי טוב , מניחים לי בשקט מרגיעים אות כבורחים למשל ברכבת ואז זה מרפה ממני את המבטים שלהם וחוסך ממני המון. זה רק לטובה לפעמים אם תחשוב על זה אולי תצדיק אותי. שיהיה לכולנו רק טוב לילה טוב.

 

[אני לא נוקניקית]

../images/Emo20.gif

לאבא שלי יש טוראט והוא נשוי לאמא שלי כבר 17 שנים ויש להם אותי ואת שתי האחיות שלי. אצל אבא שלי עכשיו כבר ממש לא רואים את בטוראט אלא אם כן הוא ממש ממש לחוץ שזה בעצמו נותן לי תקווה שאולי הטיקים שלי יחלשו וכבר לא ישימו לב כרגע רוב הכיתה שלי יודעת שיש לי טוראט ואף אחד לא בורח או מפחד ממני הם מקבלים אותי בדיוק כמו שאני ואפילו מנסים לעזור אם הם יכולים כמו שאם יש לי הרבה טיקים בשיעור מחשבים ואני לא יכולה לכתוב את התוכנית אז יש ילדים שמציעים שאני אשב איתם ומה שאני אגיד להם הם יכתבו

 

[תיקי וזיו שגן]

../images/Emo24.gifלאני לא נוקניקית ../images/Emo24.gif

מה שלומך חמודה, לעולם לא לאבד תקווה בקשר לכל נושא-תמיד לשאוף להגיע ליותר תמיד לשאוף להתגבר על כל מכשול. לא בושה לבקש עזרה ואני שמחה שיש לך חברים כאלו טובים. אבא שלך הוא הדוגמה הכי טובה, ואם הוא בנה בית ומשפחה וחי במסגרת כזו כל כך הרבה שנים תאמיני לי שגם את יכולה. תחשבי על כך שכשאבא שלך היה ילד לא היה לו למי לפנות, לא היה לזה שם, והוא היה צריך להתמודד לבד עם כל המכשולים...אין אדם בעולם שיכול להעריך אותו יותר ממך, את יודעת בדיוק מהם הקשיים ולא מסיפורים כי את חווה אותם בעצמך.ויותר מזה לך יש יתרון גדול כי אבא שלך בעצמו עם "טוראט" כך ששניכם מדברים על דברים דומים שחוויתם ויכולים לשוחח על כך יותר בפתיחות, והוא לעולם לא ידון אותך לכף חובה כי הוא יבין על מה את מדברת, ושהטיקים לא בכוונה, ושבאמת קשה לך לפעמים. אני ממש שמחה לראותך לוקחת חלק פעיל בפורום.

 

[אני לא נוקניקית]

היי../images/Emo13.gif

אני נעדרתי קצת בגלל בי"ס. לקראת התעודות היו הרבה מבחנים ושיעורים וכל מיני בכל מקרה אבא שלי באמת מאוד עוזר כשהוא היה ילד אף אחד לא אמר לו שיש לו טוראט ושזה בסדר פשוט אמרו להורים שלו לא להעיר על התנועות והקולות שלו וזה בטח יעבור אני נורא שמחה שלי יש תמיכה של שני ההורים שלי וכבר קרה שדיברנו על טיקים ואני התחלתי לעשות טיקים ואבא שלי בגלל שהוא ראה אותי אז גם התחילו לו טיקים כמו שלי ואז הוא אמר שאני מדביקה אותו וכולנו צחקנו על זה וזה היה נורא נחמד

 

[שביק]

למוצארט יקירי../images/Emo168.gif

כלל ראשון לאיכות חיים טובה יותר: - קבל ואהוב את עצמך. ככל שתשדר יותר בטחון עצמי והכרה בערך עצמך כך תאהב אותך יותר החברה. ראה! בני למשל (גם אחרים) מאז היותו בן 15 (עת קיבל את התופים, כפי שכבר סיפרתי) החברים חיפשו אותו. הוא חש מחוזר, אהוב בזכות עצמו וכשרונותיו, לא הצטרך להסוות את הטיקים או הקולות. כולם אוהבים אותו בזכות עצמו. בני נשוי לאשה טובה, אב לילדה מקסימה (כמובן - הרי היא נכדתי) עובד במערכת גדולה, דעתו המקצועית נחשבת ומוערכת והוא בהחלט מקצוען בשטחו. אני מקווה שמעט עניתי על שאלתך. הבט קדימה עם הידיעה שהחיים יחייכו אליך אם תשכיל לחייך אליהם. מאחלת לך חיים טובים, אוהבים ואהובים. שביק (