מהי ידידות אמת
ובכן, אני אענה במשהו שלדעתי הוא ידידות אמת, אני אענה בניסיון שלי..., יש לי ידידה, שאני יכול להגיד שהיא ידידת אמת, שיש לנו קשר שקשה לתאר אותו, אבל פעם פרסמתי ביומן שלי מכתב שכתבתי אליה שאולי מסכם את הקשר שלנו, ולדעתי מסכם את 'מה זאת ידידות אמת בשבילי', אז הנה המכתב (מכתב אישי שכתבתי לה והיא הסכימה שאני אפרסם אותו לכל מי שאני רוצה): עדי, קודם, סלחי לי ששוב אני, עם בעיותי מוצא את המקום הכי גדול לכתוב את הדברים האישיים האלו, אבל תסלחי לי כמובן, לא?, מה שבטוח, את תביני אותי, כי את היחידה שיכולה לעשות כך, אז ככה, קודם, התגובה היחידה שאני יכול למצוא למכתב שננת לי, חוץ מזה שהוא חימם לי את הלב בצורה מדהימה ואחרי מה שכתבת לי איך אני יכול להעיז לחשוב אפילו בכיוון ההתאבדות, אפילו להתחיל את הדרך שמובילה לחשיבה על התאבדות, את לא יודעת כמה טוב היה לקרוא את הדבר הזה, אף פעם לא קיבלתי מכתב כזה טוב, כזה חם, אבל כן... התגובה, התגובה היחידה שאני יכול למצוא זה: הוצאת לי את המילים מהפה, ברור, לא מילה במילה מהמכתב, אני לא עברתי ליגור (היא עברה לבית ספר אחר) וכאלה, בכל מקרה, כשהייתי חבר טוב טוב של יוחאי, לא חשבתי על מצב שבו אני והוא בקושי נוכל לדבר עוד בתיכון, ואני לא מדבר על אחרי צבא, כל אחד פונה למקום אחר, כל אחד מנתק פה ושם קשרים, אני מדבר על תיכון, שאנחנו לומדים באותה שיכבה, שאנחנו במרחק כמה מטרים אחד מהשני, ככה התרחקנו, ואז, לא יודע איפה אפשר לשים את האצבע על ההתחלה של הרגע בו אפשר להגיד שאין ידידות כמו שלי ושלך, אבל גם אני, אחרי שכבר ידעתי שאני ויוחאי זה לא יהיה אותה חברות כמו שהייתה, פתאום את הגעת ובאמת אני יכול להגיד שאת פי 10000000 ממה שהייתי חבר של יוחאי, אני לא אגיד שלי וליוחאי הייתה החברות השיטחית ביותר, ההפך, הייתה לי ולו חברות עמוקה, ועד שהגעת חשבתי שאין יותר טוב מזה, אבל עכשיו, אני יכול להגיד שהגעתי מבחינת עומק, לקרקעית, יותר טוב ממה שיש לי ולך, אני כבר לא רק חושב, אני בטוח שלא יהיה עוד, והעניין הוא שמאז יוחאי, אני יודע שאני לא אתן לנו להתפצל, אבל יש לי את הפחד שאיכשהו נתפצל, אנחנו אומרים שלא, ואני מקווה שלא, ואני אעשה הכל שלא, אבל יש לי איפשהו את הפחד שזה ייקרה, אבל אם את לא תתני לזה לקרות, ואני כמובן שלא אתן לזה לקרות, אני מאמין שנוכל לשבת זקנים במרפסת של המושב בית לחם הגלילית עוד הרבה זמן, והנכדים שלי והנכדים שלך שחקו אחד עם השני, ואני ואת נעלה זכרונות כמו תל-אביב, חדר מד"צים מכבי חיפה בליגת האלופות, משחק שבטח נלך אליו ועוד הרבה הרבה הרבה שעוד נחווה, בקולות שבי, כבר נכנעו לי, אני מאמין שנהיה ידידים טובים, ומקווה שירידות לא נדע, רק כל פעם נגיד וואי, ופעם חשבנו שזאת הידידות הכי טובה שיכולה להיות, ג'סטין אומר לי שהוא היה רוצה ידידות כזאת, ואני אומר, בואי נהנה ממנה כל עוד אפשר, לא שתיגמר, טוב.. אני כבר מתחיל לאבד את עצמי במילים. אז עדי, תדעי, שכל מילה טובה שכתבת לי פה במכתב, אני חושב כלפייך בדיוק אותו דבר. ותדעי, שאני אוהב אותך, לא אהבה של זוג, כי יש אהבה אחרת, אהבה בין ידידים, יש סוגים לאהבות, מי שלא יודע, כנראה לא מצא לא אחת כזאת, אבל יש לי ולך את האהבה הזאת, שכנראה, שמעטים אלו שיבינו אותה. ואני מקווה שרבים יזכו בה, כי זוהי המתנה הטובה ביותר שיכולתי לבקש אי פעם- הידידות שלי איתך. קישור ליומן: www.israblog.co.il/tal_styler
