Lonely In Blue
New member
יא... אללה...
כן... גדלתי על האתוס, של ששת הימים. היתי אז נער מפוחד, בן 14 אבל נחקקו בי, המילים, על הקרב על גבעת התחמושת. על אלה, ששימשו גשר חי, כאשר שכבו על גדרות התיל, ואשר עליהם יכלו לדרוך, אלה שיבואו אחריהם, כדי שיוכלו להמשיך להסתער. על מידת האמת באתוס, אין ברצוני ( וגם לא ביכולתי ) להתמודד. ועל מעשי פואד בן-אליעזר וסיירת שקד שעליה פיקד, אין לי שמץ של מושג. אני רוצה להאמין, שהמתואר בסרט "רוח שקד", הוא פרי מוחו הקודח של רן אדליסט. אני רוצה להאמין, שהמושג הזה, "טוהר הנשק", היה משהו, שאינו רק אגדה. ונעזוב כרגע את "חירבת חיזעה" של ס. יזהר. אבל את ההודעה הזאת, אני כותב מסיבות הרבה יותר "אקטואליות". אני כותב אותה, כי ראיתי עצמי, במידת מה, ( ובצניעות הראויה ), כשוכב על הגדר, ומהסה את מי שצריך להסות, את אותו אחד, שתשוקתו החולנית היא, לבזות את כל מי שרק אפשר, ואשר היווה ( לדעתי ) את המחסום הראשי לכתיבה בפורום הזה. וכן... אני כָמֵה לרגע, שבו אנשים ראויים, ייטפסו על גווויתי המתה, וימשיכו בהסתערות, וישתלטו על הפורום הזה, ויחזירו לו חיי בראשית. אין זה נאום פרידה, גם אם זה קרוב לכך. עוד אמשיך לכתוב כאן, כאוות נפשי, ולפי רצוני המקרטע. זוהי יותר, אמירה מתוסכלת לא-מעט, כאשר, את העתיד, אני מניח, לעת-עתה, לעתיד.
כן... גדלתי על האתוס, של ששת הימים. היתי אז נער מפוחד, בן 14 אבל נחקקו בי, המילים, על הקרב על גבעת התחמושת. על אלה, ששימשו גשר חי, כאשר שכבו על גדרות התיל, ואשר עליהם יכלו לדרוך, אלה שיבואו אחריהם, כדי שיוכלו להמשיך להסתער. על מידת האמת באתוס, אין ברצוני ( וגם לא ביכולתי ) להתמודד. ועל מעשי פואד בן-אליעזר וסיירת שקד שעליה פיקד, אין לי שמץ של מושג. אני רוצה להאמין, שהמתואר בסרט "רוח שקד", הוא פרי מוחו הקודח של רן אדליסט. אני רוצה להאמין, שהמושג הזה, "טוהר הנשק", היה משהו, שאינו רק אגדה. ונעזוב כרגע את "חירבת חיזעה" של ס. יזהר. אבל את ההודעה הזאת, אני כותב מסיבות הרבה יותר "אקטואליות". אני כותב אותה, כי ראיתי עצמי, במידת מה, ( ובצניעות הראויה ), כשוכב על הגדר, ומהסה את מי שצריך להסות, את אותו אחד, שתשוקתו החולנית היא, לבזות את כל מי שרק אפשר, ואשר היווה ( לדעתי ) את המחסום הראשי לכתיבה בפורום הזה. וכן... אני כָמֵה לרגע, שבו אנשים ראויים, ייטפסו על גווויתי המתה, וימשיכו בהסתערות, וישתלטו על הפורום הזה, ויחזירו לו חיי בראשית. אין זה נאום פרידה, גם אם זה קרוב לכך. עוד אמשיך לכתוב כאן, כאוות נפשי, ולפי רצוני המקרטע. זוהי יותר, אמירה מתוסכלת לא-מעט, כאשר, את העתיד, אני מניח, לעת-עתה, לעתיד.