יארצייטן להשבוע

  • פותח הנושא א77
  • פורסם בתאריך

א77

New member
יארצייטן להשבוע

בשבוע העבר הייתי לא בביתי. וטוב מאוחר מלא כלום
 

David i

New member
יארצייט (או יום ההילולא)

מי יודע אולי, מהו המקור הראשון למושג "יארצייט"? בתורה מוזכר "יום הולדת" כיום חגיגה - "יום הולדת את פרעה..." אבל יום השנה לפטירתו של אדם, כמועד לחגיגה, כנראה נולד מאוחר יותר (ואדרבה, יום פטירתו של משה, בז´ אדר, נחשב בעיני המן האגגי כיום אבל, אלא שמציינים חז"ל שטעותו היתה בכך שלא ידע שביום זה גם נולד). מהו, א"כ, המקור למנהג זה?
 

א77

New member
המושג יום 'שמחה' אינו מדוייק

אבל יום זכרון לכל נשמה, זה יום שלנשמה יש אפשרויות להתעלות. וגם עוד דברים. בשנה הראשונה הנשמה מתקדמת בדרכיה במשך כל הזמן. בשנים שלאחמ"כ, אם זכתה למנוחת עדן, כי אז מידי הילולא יש לה התעלות. ולכן ביום הזכרון עושים לעילוי הנשמה כבשנת האבל הראשונה. הצדיק שזוכה להגיע לדרגות נשגבות, ע"י התקשרותינו אליו, ע"י הזכרת דברי תורתו, שהרי שפתותיו דובבות בקבר, ע"י שתיית לחיים לעילוי נשמתו, הרי שמחה גדולה היא לנשמת הצדיק. וממילא גם לנו שזוכים אנו לאור באור תורתו. המקור הידוע לי לשמחה ביום הזכרון, הוא אצל רבי שמעון בר יוחאי. ל"ג בעומר יום שמחה הוא. השמחה היא בגלל האור הגנוז שהתגלה בעולם ע"י הצדיק התנא האלקי רבי שמעון. יש להצטער במיתת צדיקים, וכל המוריד דמעות על אדם כשר, הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו. ואראלים נצחו המצוקים. אבל לא כן בשנים שלאחמ"כ. אין מדובר בחגיגה. מדובר בסעודה וכדו', לנשמת הצדיק. יש שמחה גדולה שנשמתו זוכה להגיע להיכלות גבוהים. שמחה גם לנו שזוכים אם זוכים לאור באור תורתו ומידותיו. סיפורי הצדיק הגורמים לנו לשדיפור המידות וכדו'. ובקשר לז' אדר שהזכרת. בחצרות רוז'ין שם מקובל מאד יום ההולדת כיום גדול, מקובל דווקא מהגמרא ההיא, שיום ההולדת הוא יום גדול מאד, ואף יותר מיום המיתה.
 

David i

New member
אינני זקוק להסבר

על רעיון היארצייט, כי הוא ידוע ומפורסם באלפי ספרים. גם לא פקפקתי על עצם נכונותו. השאלה שלי הסתכמה ב: "מה המקור הקדום ביותר המזכיר ענין זה?". וזה באמת יהיה מעניין לדעת.
 

א77

New member
חשבתי לענ"ד, לא תשובה לשאלה

אבל בהקשר זה. היארצייט, ז"א יום המיתה היחיד המוזכר ומפורש בתורה, הוא יום מיתת אהרן הכהן. ובהקשר זה חשבתי במיתת אהרן הכהן ויראו כל העדה כי גוע אהרן וגו' (במדבר כ. כט). וברש"י, כשראו משה ואלעזר יורדים ואהרן לא ירד אמרו היכן הוא אהרן, אמר להם מת, אמרו אפשר מי שעמד כנגד המלאך ועצר את המגפה ישלוט בו מלאך המות, מיד בקש משה רחמים והראוהו מלאכי השרת להם מוטל במטה. ראו והאמינו. ולכאורה מה תשובה יש בכאן לקושיתם הכיצד ישלוט בו מלאך המות מאחר שעמד כנגד מלאך המות. ועוד, למה נצרך לאטרוחי קמי שמיא ולבקש שמלאכי השרת יראום מוטל במטה, ומדוע לא שלחם להר ההר שיראו קברו להוכיח כי מת. וחשבתי כי ההוכחה והתשובה לקושייתם היה במה שמלאכי השרת הראוהו מוטל במטה. כי אמנם כיון שעמד כנגד מלאך המות, לא היה יכול לו המלאך. אלא שמת במיתת נשיקה על פי ה' כמו שנאמר ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם וגו' (במדבר לג. לח). ומשראו העדה כי מלאכי השרת נשאוהו מוטל במטה, או אז ראו והאמינו שלא שלט בו מלאך המות אלא שמת בנשיקה כנ"ל. ועוד מצאתי הוכחה לסברתי זאת מהגמרא בראש השנה (ג' ע"א), וישמע הכנעני מלך ערד (במדבר כא. א) מה שמועה שמע, שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכסבור ניתנה רשות להלחם בישראל, והיינו דכתיב ויראו כל העדה כי גוע אהרן (במדבר כ. כט), ואמר ר' אבהו אל תקרי ויראו אלא וייראו. פירושו שעד עתה היה מוסתרים ע"י ענני הכבוד, ועתה משמת אהרן, נראו לעין כל כיון שנסתלקו ענני כבוד. ואם כן, לכאורה הרי כשראו ישראל שנסתלקו ענני הכבוד, היה להם להבין שמת אהרן. ולמה לרש"י שהראוהו מלאכי השרת מוטל במטה. אלא כפי שאמרנו שאם מלאכי השרת נשאוהו מוטל במטה, אז ודאי שלא שלט בו מלאך המות, אלא שמת בנשיקה כנ"ל. וזה אי אפשר להם לדעת ממה שנסתלקו ענני כבוד לבד. יום טוב.
 
למעלה